על ההצגה "רנט"
מאת: איתמר מועלם
בשנת 2021, מחזור נ"ט של בית צבי העלה את "תרגיע" (Be More Chill) בבימויו של אבישי בן גל ובתרגום אסף לוי ועמית מינסטר. ההפקה הזו הייתה הצלחה ענקית – מחזמר נישתי וכיפי שאף אחד לא ציפה שיגיע לארץ – הגיע ובענק. שלושת אלו המשיכו לשתף פעולה ויחד עם מרכז ענב (ובן הזוג של אבישי בן גל, שחר פרץ, שהצטרף אל הבימוי), העלו השנה את המחזמר "רנט" (Rent), שגדול בכמה מידות מ"תרגיע".
רנט היא אופרת רוק מאת ג'ונתן לארסון (ע"ע הסרט "טיק, טיק… בום!" של נטפליקס). היא עלתה לראשונה ב1996, ומאז הפכה להצגת קאלט וזכתה לכינוי: "קולו של דור". היא מספרת על שנה מחייהם, מחג מולד עד חג מולד, של אמנים צעירים ומרוששים בבניו יורק. כל זה על רקע ההתמודדות עם מחלת האיידס, כמובן.
ההצגה הנוכחית, מצליחה להפתיע כבר כשנכנסים לאולם – האולם קטן, ועדיין, התפאורה בו מרגישה ענקית. שלוש קומות של פיגומים עם מדרגות ביניהם, והכול שקוף לעיני הקהל. השימוש בהם לאורך ההצגה היה מדויק ומעניין, גם בקטעי הדיבור וגם בקטעי הריקוד. אפילו כשהשחקנים היו בקדמת הבמה, היו התרחשויות בפיגומים מאחורה שהצליחו להיות מבדרות ובמקביל לא למשוך את הפוקוס מהשחקנים. ובצדק, כי השחקנים הם הכוח הכי גדול של ההצגה הזו, קבוצת צעירים מוכשרים במשחק ועוד יותר בשירה. התשוקה שלהם לאורך כל השעתיים הייתה מדבקת ומרעננת, והשירה שלהם הייתה בין הטובות ביותר שראיתי במחזות זמר בארץ. הם שרו חזק ומדויק, גם לבד וגם כלהקה.
גם העיבוד של המוזיקה (החיה!) היה מוצלח ולא נפל מהתזמורת בברודווי. חבל רק שלא זכינו לראות את הלהקה על הבמה, כפי שנהוג בהפקות אחרות של רנט. זה ויתור מובן בהתחשב באולם הקטן של מרכז ענב. גודל האולם פגע גם בסאונד, שהרגיש כאילו הגיע רק מקדימה ובאופן כללי היה חלש מדי. זו אופרת רוק, אתה מצפה שהמוזיקה תרעיד את האולם.
החיסרון הכי גדול של ההצגה זה התרגום שלה, או יותר נכון, העיבוד שלה. העלילה של רנט אמורה להתקיים בשנות ה-90 בניו יורק. אבל בהפקה הזו העלילה מתקיימת בימינו, וגם לא כל כך בניו יורק. זה מוביל לכמה שינויים בהצגה, כמו נגיד הורדה של כל קטעי השירה שמועברים דרך משיבונים (הרי הם עם טלפונים ניידים), או הוספת שורות קרינג'יות על הייטקיסטים או קריצות לקורונה.
שינוי מהותי יותר הוא בדמות הראשית, מארק. מארק הוא יוצר סרטים דוקומנטריים. בהפקות הקלאסיות של רנט, על הבמה ובמסך הגדול, הוא מסתובב עם מצלמה גדולה ומגושמת, איתה הוא מתעד את הסביבה שלו באופן יומיומי. תכונה זו מאפיינת את מארק כמישהו מוזר ואף אובססיבי. לעומת זאת, בהפקה של מרכז ענב הוא משתמש בטלפון נייד כדי לתעד הכול, מה שהופך אותו למעט חסר אופי. היום כל אדם שני משתמש בטלפון כדי לתעד את הסביבה. זה לא ייחודי ופחות מעניין. בעיה נוספת שעולה מהשינוי, זה שהמשקל של מחלת האיידס בסיפור לא הגיוני. כיום מחלת האיידס היא לא מחלה בעלת נפח חברתי או בריאותי כמו שהיה לה בתחילת שנות ה-90. חוסר ההיגיון הזה יוצר איזשהו ניתוק של הקהל מהסיפור.
באופן נרחב יותר – רנט היא מעין קפסולת זמן. היא לוקחת חתך מהחיים של אמנים מורעבים בתחילת שנות ה-90 בניו יורק ומציגה לנו אותה על שלל גווניה. היא עושה את זה באמצעות ניואנסים עדינים בשירים שמצביעים על העבר של הדמויות ועל היחסים ביניהן. במקרה הזה, התרגום לא היה זהיר ואיבד הרבה מהניואנסים האלו. הוא הפך את הדמויות לפחות מעניינות, ואת קפסולת הזמן המדויקת הרס בניסיון להפוך את העלילה ליותר רלוונטית לקהל הישראלי של היום. הדוגמה הכי בולטת לכך היא התרגום של "לה וי בוהם" ל"לאמנות". רנט לא צריכה הנגשה. הייחוד של רנט, של ג'ונתן לארסון, ואפילו של אמנות בכללותה, זה היכולת לחבר את הקהל לחיים שונים משלו. במקרה הזה, החיבור לא היה חלק.
השחקנים המוכשרים, הלהקה, התפאורה והכוריאוגרפיה הנפלאות, וכל אנשי הצוות הנהדרים שהרימו את ההפקה המרשימה הזאת – כולם פשוט כלואים בעיבוד שעשה בחירה לא טובה.
"רנט" (RENT)
מרכז ענב לתרבות
מחזמר מאת: ג'ונתן לארסון
בימוי: אבישי בן גל ושחר פרץ
תרגום: עמית מינסטר ואסף לוי
ניהול מוסיקלי: יונתן ויינרייך
כוראוגרפיה: שחר פרץ
שחקנים: עדי עזרא / דותן עמרני, אור בן ברוך / אביתר בר דוד, ספיר יצחק / אילי עלמני, הגר אנגל, רותם מלר, הראל ליסמן, שחף בלאש, איתמר אלבז, אלונה טננבאום / עופרי סלומון, עינת ברנר, רותם יהודה, יובל אבירם,
נגנים: יונתן ויינרייך, אוריה ויצטום, שי חזן, אלון קנט, שפי רוט
הפקה: מרכז ענב
עיצוב תפאורה: במבי פרידמן
עיצוב תאורה: אורי מורג
עיצוב תלבושות: אלכס קוכמן
עוזרת במאי: נעה גודל
תזמורים מקוריים: סטיב סקינר
קונספט ופזמונים נוספים: בילי ארונסון
ניהול מוסיקלי ותזמורים נוספים: טים וויל
דרמטורגיה: לין תומפסון
מועדים נוספים:
08/07/22 21:00
09/07/22 20:30
10/07/22 20:30
11/07/22 20:30
12/07/22 20:30
15/07/22 21:00
17/07/22 20:30
אזור פרסומי
מרתה יודעת 