תמיד אישה

על התערוכה "פרידה קאלו – חייה של אייקון"

מאת: אביבה רוזן

בשנים האחרונות אנחנו נתקלים בשיטה מצוינת להנגשת אמנות פלסטית – אנשים שלא נוטים לבקר תכופות במוזיאון, כולל ילדים, מגיעים ואפילו נרשמים לתורים ארוכים מראש. ע"ע המקרה של תערוכת יאיוי קוסמה במוזיאון תל אביב, שגרפה אינספור צילומי סלפי על רקע נקודות ממינים וסוגים שונים. התערוכות הללו מאוד מושקעות, בעיקר מבחינה טכנולוגית – סרטי 360 מעלות, מציאות מדומה ושאר גימיקים מסקרנים, המקרבים את הצופים אל האמנות, בצורות אחרות וייחודיות מאלו שהכרנו עד כה. התערוכה החדשה על פרידה קאלו, המוצגת בימים אלו ב-The Cube בחולון היא אחת מהתערוכות החדשות הללו, והיא עושה זאת היטב, עם שילוב נפלא של אמצעים טכנולוגיים-אמנותיים.

קאלו היא דמות נשית ייחודית מאוד. היא מודל של אישה חזקה מאוד, פמיניסטית, שחיה בתקופה של מהפכות ומלחמות, ויצרה אמנות ייחודית וקסומה בעוד היא נלחמת על בריאותה ועל אהבתה לדייגו ריברה. היא נולדה בשם מגדלנה כרמן פרידה קאלו אי קלדרון, והיתה, בימיה ובימינו, נודעת בעיקר בזכות הדיוקנים העצמיים שלה, מפלחי האיברים ועמוד השדרה.

למרות שקאלו נולדה בשנת 1907, היא אימצה לעצמה את תאריך הלידה 7/7/1910, היום בו החלה המהפכה המקסיקנית ונולדה מקסיקו המודרנית. קאלו סבלה מבעיות רפואיות רבות ונאלצה להתמודד כל חייה עם השלכות מחלת הפוליו בה חלתה כילדה, ועם תאונת דרכים קשה שבעטיה נותרה במשך שנים במיטה וגם לאחר מכן נותרה נכה ומוגבלת פיזית. אחת ההשלכות מהפציעה בתאונה הייתה אי יכולתה ללדת. תסכולה מכך שלא יכלה להביא ילדים לעולם באה לידי ביטוי בכמה מיצירותיה, בהן תיארה לידה.

כל ימיה קאלו נטתה למהפכנות ומרדנות. והיא ובן זוגה, דייגו ריברה, היו מחוברים למהפכנים המפורסמים של זמנם, כגון ליאון טרוצקי, וגם היו מעורבים יחד בפוליטיקה המקומית והבינלאומית ואף לחמו יחד לשיוויון. מערכת יחסיה עם ריברה ידעו עליות ומורדות חדות ובגידות הדדיות. הם נפרדו, התגרשו והתחתנו מחדש. למרות הרומנים הרבים של קאלו, עם גברים ונשים, היא לא הייתה מסוגלת לחיות בלי ריברה ולפני מותה התאחדה עמו שוב.

לצד זאת, קאלו טענה שחלק ממנה קשור גם אלינו. לטענתה, אביה, שהיה צלם גרמני שנשא לאישה את אימה האינדיאנית, היה יהודי. לא נמצאו עדויות לטענה זאת, אבל היא מגלה משהו על קאלו ועל נטייתה ליצירת מציאות מדומה משלה כדי להתאים את חייה לרצונותיה.

על אף שהיה לה כישרון רב בפני עצמה, ולמרות שהייתה אישיות ידועה וצבעונית, והצליחה לשבור את תקרת הזכוכית ולהציב דריסת רגל נשית במוזיאוניים וגלריות שלפניה לא אפשרו לנשים להציג על קירותיהם, קאלו החווירה כאמנית לעומת בן זוגה ונחשבה לדי בינונית יחסית אליו. לאחר מותה באה לה עדנה, וממשלת מקסיקו הפכה את ביתה למוזיאון. חשיבותה כאמנית עלתה עם השנים והיא הפכה למודל לאמניות רבות ולנשים שמצאו אותה כמרתקת וכדמות ראויה לחיקוי. בשנת 2002 יצא סרט ביוגרפי על חייה, שתרם למגמת הפיכתה לאייקון תרבות וכסמל פמיניסטי. בשנת 2017 עלתה בתיאטרון הבימה הצגה שמתארת את חייה המרתקים.

אז מה הקשר בינה לתיאטרון? חייה של קאלו הם דרמה ממושכת והיא עצמה התנהלה כשחקנית, הן על במת חייה והן על במת ההיסטוריה. התערוכה ב-The Cube נבנתה כך, שהיא מציגה את קאלו כשחקנית הראשית בצמתים השונים של חייה ויצירתה. ההמחשה דרך הטכנולוגיה, סרט 360 מעלות וסרט המציאות המדומה, מכניסים אותנו כצופי תיאטרון או קולנוע, המציצים על תחנות חייה, ואולי אפילו ניצבים בהן.

יש מחלוקת על הצגת והנגשת האמנות בצורה זאת במוזיאונים ובגלריות שונות. אני, ייאמר מראש, חסידה של הנגשת האמנות לכל אחד, ובעיקר לילדים שלא יגלו עניין רב באמנות מסוג ציור ופיסול, למשל, אלא אם כן יהפכו אותם לחוויה תיאטרלית טכנולוגית סוחפת, שמשלבת צילום, מוזיקה ווידיאו. עצם כך שתערוכת קאלו מצליחה להנגיש את האמנות שלה גם לאלו שלא הכי עפים על אמנות, ובזכות כך שהיא מציגה את אמנותה וחייה של קאלו כחוויה אמנותית המפגיזה את כלל החושים, הופכים אותה לתערוכה נהדרת. כן ירבו.

פרידה קאלו – חייה של אייקון

התערוכה מוצגת ב-The Cube, חולון, עד ל31/8/22.

לפרטים נוספים באתר התערוכה – הקליקו על הלינק

---

אזור פרסומי