על ההצגה "אנבוקסינג"
מאת: אביבה רוזן
היופי שבהצגות פרינג' טובות הוא החדשנות, עשיית הרבה עם מעט מאוד השקעה כספית וכמובן, החשיבה והיצירה מחוץ לקופסה. במקרה של "אנבוקסינג", שעולה בימים אלו בתיאטרון תמונע, יש לנו פה פרינג' מצויין, מצחיק, לגמרי מחוץ לקופסה, אך גם בתוכה, בעת ובעונה אחת.
אז למה אנבוקסינג? כי בתקופת הקורונה פתחנו, לפחות רובנו, קופסאות רבות שהגיעו הביתה עם שליחים, וחיכינו להן יותר מאי פעם, כיוון שהן הכניסו מעט גיוון בסגרים שרדפו זה את זה. הרכישות האינסופיות ברשת, העיסוק האינטנסיבי בעולם הגלישה הממוחשבת, האדרנלין הרב שהוצאנו על חיפוש. מה כדאי לקנות? מה יביא לנו קצת שמחה ואור בתוך המאה, חמש מאות או אלף מטר המותרים לנו מחוץ לבית? וכמובן, הציפיה האינסופית לקופסאות בהן מגיעות הרכישות.
ובל נשכח את התקופה שבין הרכישה, כשהכנסנו את פרטי כרטיס האשראי, לבין קבלת הקופסאות, בתהליך של המתנה בו השתמשנו יום יום בפונקציות המעקב. איפה נמצאת היום הקופסה? האם היא כבר במטוס? האם היא כבר נחתה? מתי תגיע? והאם בכלל תגיע? כי בתקופת הקורונה, לא תמיד הגיעו הרכישות. כך, נוסף אלמנט של מתח להמתנה. אלמנט זה שלח אותנו שוב ושוב, ושוב, לשירות הלקוחות של האתר, שירות שלא היה תמיד אפקטיבי במיוחד.
יתירה מזאת, הרשת התפוצצה מסרטונים של אנבוקסינג, כאשר אנשים מכל רחבי העולם צילמו את עצמם פותחים קופסאות, וזכו למיליוני צפיות. מה מעניין בפתיחת קופסה של מישהו אחר? לאלוהי הרשת פתרונים. ואולי כשאין מה לעשות, הבדידות משתלטת ואדם ממתין לקופסאותיו שלו, זה מרתק לבהות באנשים ברחבי הגלובס שפותחים קופסאות משלהם.
שני היוצרים המבצעים את ה"אנבוקסינג" הבימתי, יולי סקר וצליל-חן זקס, זוג על הבמה ובחיים, הם צעירים מלאי חן המנהלים דיאלוג אשר רובו מתבסס על כוריאוגרפיה ייחודית. השניים מדגימים לנו את השמחה שבהזמנה, את הכעסים שמתעוררים כאשר ההזמנות לא מגיעות בזמן, וכמובן, את האושר כאשר סוף סוף מקבלים את הקופסה ומחזיקים אותה בידיים.
הגיבורים על הבמה חיים את חייהם האישיים והזוגיים תוך כדי התמכרות למסך, עושים סלפי עם הקופסאות שמגיעות, מתאכזבים ורבים יחד עם נציגי השירות. סקר את זקס המצוינים, עושים שימוש רב בקופסאות עצמן, גוזרים מהן אביזרים שונים, עד שהם מערסלים קרטון כתינוק בזרועותיהם (זקס אכן ילדה במהלך הקורונה). על אף העניין והכישרון הרב הנוכחים ביצירה, לקראת סיום, נראה חלק שלהערכתי ניתן היה לוותר עליו – הסברים מלומדים ממחקרים שונים מדוע התמכרנו כל כך לקניות ברשת וכמה אוקסיטוקסין אנחנו מפיקים מרכישות מקוונות ומההמתנה להן.
אין ספק שזוהי חגיגה של אנרגיה, שמציגה אספקט ביזארי של החיים בעידן הקורונה ומשקפת את החיים בתקופה מוזרה זאת דרך אספקלריא צרה ומשעשעת. כמה טוב שהקורונה (בתקווה רבה) אכן מאחורינו, אבל האם נצליח להחלים מההתמכרות לפתיחת הקופסאות?
אנבוקסינג
תיאטרון תמונע
מאת ובביצוע: יולי סקר, צליל-חן זקס
תפאורה: זוהר שואף
תאורה: אמיר קסטרו
ייעוץ אמנותי: עמית לוי
עיבוד מוסיקלי והפקה: אייל לנזיני
ליווי דרמטורגי: ארז מעין שלו
צילום מיניאטורות: דן בן ארי
בהשתתפות: אורי אוריין, ירדן תוסיה כהן, גווילם לורנס, VIA Collective: ויירה אורבניק, ראקל דימאר, שאנה מיי ברין
מועדים נוספים:
20-21/6/22 20:00
מרתה יודעת 