הצעקה

על ההצגה "אוקטובר"

מאת: אביבה רוזן

הלם קרב ותוצאותיו נמצאים על סדר היום של מדינת ישראל. איציק סעידיאן הציב בפרצופינו מראה מכוערת, אנחנו מבכים את ההולכים אך איננו יודעים להתנהל עם הנשארים, קשה לנו להתמודד עם כאבם הבלתי פוסק, עם הרס חייהם ומערכות היחסים שלהם. מי שחושב שהוא מבין, שישקול זאת שוב. מי שלא היה שם, מי שלא ראה חברים נהרגים תוך כדי קרב, מי שלא חווה את פחד המוות הזה, מי שלא ראה את המראות ולא הריח את הריחות, אף פעם לא יבין זאת עד הסוף. נושא זה, מקבל ביטוי ניכר וטוב בהצגה "אוקטובר" שעולה בימים אלו בתיאטרון תמונע, פרי יצירתה של מאיה בואנוס.

בואנוס עשתה מלאכת מחשבת בחיבור היצירה, הבימוי, השחקנים, התפאורה והסאונד כדי שנראה ונחווה את מה שעוברים הלומי הקרב, ונבין שכל מי שהיה שם משלם מחיר שהוא תמיד כבד מנשוא. ותמיד, גם כשלמראית עין, החוזר מהמלחמה השתלב היטב בחברה ומצליח בחייו, למעשה הוא חי עם כאב בלתי נסבל שלא ייגמר. אז אולי אנחנו, שלא היינו שם ולא חווינו על בשרנו, לא נבין לגמרי, אבל בואנוס בהחלט מעניקה מושג כלשהו על הלם קרב ותוצאותיו, באמצעות יצירה ובימוי מבריקים.

"אוקטובר". צילום: דן בן ארי

שם היצירה, "אוקטובר", כפי שמובן במהלך ההצגה, לא כונה על שמה של המלחמה הארורה ההיא, אלא הנו כינויו של החבר שנהרג. גיבור ההצגה, המשוחק על ידי ניר ברק המצוין, הוא אדם מן היישוב שמתעורר בלילות עם הצעקה: "אוקטובר". אך, הוא לא זוכר למה. ככל שהוא מנסה יותר להתנהל כאדם נורמטיבי ושקול במשך היום, כך הוא משלם את המחיר בלילה, בחלומות מסוייטים שאינו מצליח להביא למודעות.

רעייתו ההרה אינה מסוגלת להתמודד יותר עם גילויי הלם הקרב, והיא מציבה בפניו אולטימטום: טיפול או פרידה. הוא בוחר בטיפול, וכיוון שאינו זוכר דבר מאז היום שהתחייל טרם המלחמה, מצטרפים חבריו ליחידה שהוא כלל איננו מזהה, כי ההתמודדות שלו היא על ידי שכחה. לצערנו, מי שחווה את המציאות המסוייטת הזאת, של חברים נופלים לידו, של חוסר יכולת לעזור להם, של פחד האימים שלו עצמו, ושל הנסיבות הנוראיות שסובבות את כל אלה, אינו מסוגל לשכוח באמת.

צילום: דן בן ארי

הרופא המטפל בגיבור ההצגה, 'בוגר' הלם קרב בעצמו, שמנסה בכל דרך אפשרית ובלתי אפשרית לגרות את זכרונו של המטופל, מחליט לנקוט בגישה רדיקלית. הוא מחליט לרשום למטופל תרופה בשם פנטוטל, תרופה שכבר אז הייתה מאוד קונטרוברסלית, כיוון שתוצאותיה היו לעתים הרות אסון. ואכן, הזיכרון שחוזר לגיבור שלנו, מביא עמו שבר ענק. אדם עם אישיות נורמטיבית, אדם מאוזן שבא למלחמה כאדם שעתידו לפניו, הוא נסחף לעולם שהוא גיהנום, לעולם שלעולם לא ניתן להירפא ממנו באמת.

עיצוב החלל, שנעשה בידם הטובה של התפאורנית נעה ריץ' והתאורן אמיר קסטרו, תומך מאוד באופן שבו מועברות התחושות על הבמה. המשחק, שהוא ברובו מאופק ומעביר אופי נעים, נוח ומאוד 'נורמלי' של הגיבור, מעצים את הרגעים החזקים ואת שיאי ההצגה. יש בכך גדולה, כשרוב ההצגה היא באמת בטונים מינוריים. רגעי השיא אכן מביאים לשיא של תחושות, לאנדרלמוסיה של רגשות כעס ועצב, וחושפים את עולמם הקשה והבלתי נסבל של הלומי הקרב.

אוקטובר

תיאטרון תמונע

מאת ובבימוי: מאיה בואנוס

משחק: זוהר בדש, ניר ברק, בן עובד-ברקוביץ', עדי דרורי, גיל וסרמן, רועי מלכה, בוניאל עופרי, איסק צ׳וקרון.

מפיקה ועוזרת במאית: מרי אן גנין

דרמטורגיה: שלומית כהן סקלי

כוריאוגרפיה: טל קון

מוסיקה: עמר שוסטר

תלבושות: צליל רובינשטיין

תפאורה: נעה ריץ'

תאורה: אמיר קסטרו

וידאו: אריק פוטרמן

יח"צ: רעות יעקובי

מועדים נוספים:

30/3/22 20:00

למועדים אחרים בדף ההצגה בתיאטרון תמונע – הקליקו על הלינק


אזור פרסומי

פרסום באתר

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה:
search previous next tag category expand menu location phone mail time cart zoom edit close