על ההצגה "פרט לכך, לא אירע דבר"
מאת: אביבה רוזן
ההצגה "פרט לכך, לא אירע דבר" היא הצגה חשובה. כלומר, הרבה הצגות הן חשובות, מבחינה ערכית, מוסרית, רגשית, חברתית, תרבותית וכו', אבל ההצגה הזאת היא חשובה בכך שהיא מעמידה מולנו מראה, וקשה להתבונן בה אך גם קשה להתעלם ממנה.
חוקר צעיר בוחן מקרה בו קשיש פלשתיני נורה למוות בעוד הוא מחזיק בדגל לבן, במבנה שאמור להיות מפונה, בשכונה שאמורה להיות פנויה מאדם, אחרי מעין 'הקש בגג' בעת מלחמת צוק איתן. הצבא שלנו בודק את עצמו. השאלה מה הוא רוצה למצוא ואיך הוא מוצא זאת.
החוקר הצעיר שלנו הוא רועי יוסף, שיצר את ההצגה יחד עם נעה נשיא. רועי חקר שני אירועים מצוק איתן, כמו גם עשרות אירועים נוספים, אבל המקרה הזה השאיר בו משקעים, ולפי הדרך בה הדברים מוצגים, ברור מאוד מדוע. הדילמה המוסרית והרגשית העזה מתפרצת שוב החוצה כאשר באופן מקרי, החוקר, שהוא כבר סטודנט לתיאטרון, פוגש בעת עבודתו כמלצר ב"נחמה וחצי", הקפה המיתולוגי מול הבימה, את היורה אותו חקר במשך חודשים רבים. על בסיס אותו מפגש, והמשכו במפגש פוטנציאלי שאמור היה להתקיים עם היורה (שלבסוף לא הגיע אליו), נולדה ההצגה הזאת. היא מבוססת על החוקר שהופך עצמו לנחקר, על אמונותיו, תפיסותיו, רגשותיו ומסקנותיו מהאירוע. שמה האבסורדי של ההצגה, אגב, נלקח מהמשפט שנכתב בסיכומו של כל דו"ח חקירה.
האמצעים האמנותיים שמפיחים חיים בדוקו-דרמה הזאת הם עזים מאוד ומביאים את קהל הצופים, שכבר מוצף על ידי הנושא שקשה להישיר אליו מבט, להגברה של ההצפה הרגשית. רובה של ההצגה, אשר מבוצעת היטב על ידי רועי יוסף ואסף שורק, שמחליפים ביניהם תפקידים כחוקר ונחקר, מתבצעת בחושך. במהלכה, השחקן הנחקר יושב מול מקרן שמוקרנים עליו מסמכים, מתוכם אותיות ומילים מופיעות, מתחלפות ומסמנות את בגדיו של הנחקר, כאילו היו סמנים אדומים ומדממים של אותו יורה.
שיאה של הדרמה, שאותי הביאה לבכי, היתה בשפיכת מהדקים על הנייר, המהדקים שהוקרנו על המסך מסמלים חיי אדם, חיים של פלשתינאים שנהרגו. אלה שנהרגו בשוגג, אלה שמכונים בלתי מעורבים. רבים מאיתנו זוכרים את הרופא העזתי שהיה מיודד עם ישראלים רבים, שבזמן אמת ראינו את בנותיו נהרגות בעת הפגזה. במו עינינו ראינו את הבלתי מעורבים.
רבים יגידו, אנחנו נמצאים במלחמה, טעויות כאלה מתרחשות, ולבחור שירה בקשיש נושא הדגל הלבן, היו לא מעט נסיבות מקלות. הקשיש צעק בערבית, החיילים לא הבינו אותו, הם קראו לעברו בעברית שיעצור, הוא לא הבין אותם והמשיך להתקדם. החייל הצעיר קיבל קודם הנחייה לירות כדי להרוג מי שמתקדם לעברם ועלול לשאת חומר נפץ שיפוצץ את כולם. אנחנו יכולים להבין גם אותו, למרות שאין לנו מושג מעבר לכך לגביו, ואולי יש כאן משהו שהיינו רוצים לדעת עליו יותר. מה הוא הרגיש? מה הוא מרגיש כיום? איך זה השפיע על חייו? האם ייתכן שחייל צעיר הרג קשיש עם דגל לבן בידיו והדבר כלל לא משפיע עליו?
הרבה שאלות מוסריות וערכיות מתעוררות כאן, שאלות שחלקנו מתמודדים עמן כל הזמן, אחרים מעדיפים להתעלם מהן, אבל צה"ל, כצבא מוסרי, חייב לתת להן מקום רב יותר, לא רק לחקור אלא גם לסלול דרך. ופרט לכך, עם ישראל, לא אירע דבר.
פרט לכך, לא אירע דבר
תיאטרון נוצר
יוצרים: רועי יוסף ונעה נשיא
שחקנים: רועי יוסף ואסף שורק
מוסיקה: בועז ברקת
ליווי אמנותי: ניצן כהן ואבי גיבסון בר-אל
עוזר יוצרים: נמרוד עציון
מועדים נוספים:
11/4/22 20:30
12/4/22 20:30
לדף ההצגה באתר תיאטרון נוצר – הקליקו על הלינק
מרתה יודעת 