"מעולם לא הייתי במאי להשכיר"

ראיון עם הבמאי והיוצר יוסי יזרעאלי

מאת: דנה שוכמכר

יוסי יזרעאלי, במאי, מחזאי ומשורר, נחשב ליוצר וירטואוז כבר מההצגה הראשונה שביים, ועד היום. בעבר, ניהל אמנותית מספר תיאטרונים בישראל, ביניהם הבימה והחאן, אך בשנים האחרונות הוא מעדיף לעבוד בפרינג' מתוך רצון לא להתפשר על היצירה והאמירה, ולאפשר לקהל ליהנות מחוויה כוללת ומשמעותית אשר תלווה אותו לאורך זמן רב. שוחחתי עמו על ההצגה החדשה שהוא מביים, "ג'ון גבריאל בורקמן", העולה בשיתוף אנסמבל אספמיה, על איבסן כיום ועל עתיד התיאטרון.

 זה המחזה השישי של איבסן שאתה בוחר לביים, מדוע אתה חוזר לחומרים שלו?

"ההצגה "ג'ון גבריאל בורקמן" הועלתה בארץ לראשונה בהבימה לפני עשרות שנים, בהשתתפות השחקנים שמעון פינקל וחנה רובינא. בהשוואה למחזותיו הקודמים של איבסן, מדובר על אחד המחזות הפסימיים ביותר שאיבסן כתב, על התאווה להיות עשיר, לכבוש עוד פסגה ועוד פסגה. בחרתי לשוב ליצירתו של איבסן כי הוא לוקח אותך למקום של מסתורין אינסופי – ללא מסתורין אין בעצם תיאטרון ולכן אני בוחר לשוב אל מחזותיו ולעסוק ביצירתו הנחשבת אקטואלית עד היום.

בחרתי לעבוד עם אנסמבל אספמיה מתוך תחושה שלפני ניצבים שחקנים נפלאים שחותרים לחיפוש ומשמעות היצירה התיאטרלית. לפני מספר שנים ביימתי בחאן את ההצגה "האישה מן הים". אופירה הניג, שהייתה מנהלת תיאטרון החאן בזמנו, הציעה לי לעבוד עם דליה שימקו. לא הכרתי אותה אז, נפגשנו וכל אחד נתן הבנה חדה לגבי הדמות. כך החל מסע החיפוש שלנו שנמשך גם בהצגה הזאת, במפגש המחודש שלנו."

האם הקהל של היום יכול להתחבר למחזותיו של איבסן?

"הטעם של הקהל עבר שינוי משמעותי בשנים האחרונות. אם פעם הקהל היה צמא ליצירה תיאטרלית מאתגרת וקיבל זאת מהתיאטרון, הרי בשנים האחרונות חל שינוי ביצירות המוצגות בתיאטרון והקהל הפך צורך שעשועים. אני רואה את העבודה בתיאטרון בתור מסע מרתק במסגרתו אני חווה חוויות ייחודיות ועובר בדרכים לא ברורות, ובוחר לפעול במקום לא ידוע ומוכר. מבחינתי, הדבר החשוב ביותר הוא להיאבק על הקהל הצמא לתיאטרון אחר ושונה. אני רואה בכך ניצחון שלי ובוחר לפעול במקומות שאינם מוסדיים.

אתה רואה בכך תוצאה של השינויים שנוצרו בשנים האחרונות, או שזה היה גם בעבר?

"לא. כאשר ביימתי את "עוץ לי גוץ לי" בתיאטרון הקאמרי, אני זוכר שיחה עם ההנהלה במסגרתה הם הביעו את מורת רוחם וחששו שהילדים הצעירים לא יבינו את ההצגה. ביקשתי משלונסקי לכתוב את הפואמה קצת אחרת, לפי דגם תיאטרון ימי הביניים. כך נוצרה ההצגה "עוץ לי גוץ לי" אשר נחשבת הצלחה מסחררת עד היום.  ההיסטוריה הוכיחה בדיוק את ההפך ולראיה מדובר על אחד המחזות המוצגים ביותר. גם בתקופה בה אנו חיים כיום ילדים מגיעים עם הוריהם לצפות בהצגה."

מדוע הבחירה לא להיות במאי בית בתיאטרון הרפרטוארי?

"מעולם לא הייתי במאי להשכיר, אני תמיד במסע של חיפוש. אני רואה את המסע שלי בתיאטרון בתור מסע אינסופי של חיפוש אחר משמעות היצירה. גישת הבימוי הייחודית אותה פיתחתי, לפיה דרך ניתוח מבנה המחזה המאפשר להבין את הפעולות הגלומות בטקסט, אינה מתקיימת כיום בתיאטרון הרפרטוארי. החוויה אותה אני מציע לקהל בתור במאי היא חוויה תיאטרלית מתפרצת אל העלילה ולעיתים גם אל סופה.

פדריקו גרסיה לורקה אמר שתיאטרון שמחפש את טעם קהל שלו מהווה איום אסטרטגי לחוסנה של רוח האומה. כדי לאפשר לקהל ליהנות מיצירה תיאטרלית רב מחשבתית זה לא מספיק להגדיל את התקציבים אלא גם להחליף את מנהלי התיאטרון במטרה לאתגר את הקהל. ההנחה של מנהלי תיאטרון שאפשר להרגיל את הקהל למחזות זמר או קומדיות מצחיקות שאינן דורשות מחשבה מעמיקה, ואז אחרי תקופה להציג דרמה היא הנחה שגויה מהיסוד כי הקהל יבין מה מתרחש – הוא יבין שמדובר במרמה. לתפיסתי, הנהלות התיאטרון מאכילות את הקהל הישראלי בבמבה, אז איך הקהל יאכל קוויאר? הוא יקבל כאב בטן."

אתה נחשב לזר בתיאטרון הישראלי – האם חשוב לך לשמור על תחושת הזרות?

"כן, אני תמיד מוודא שתחושת הזרות קיימת. אני מודה שיש בי פחד להיות חלק מקונצנזוס. אני תמיד מקפיד לומר לתלמידים שלי: אל תפחדו לשמור על הקול הפנימי שלכם, גם כאשר תהיו בתוך המערכת. הקפדתי תמיד להתכנס בתוך חוגים אינטלקטואליים הן בארץ והן בעולם על מנת להפיץ את שיטת המשחק שלי המבוססת על קריאת טקסט. המחזאי חנוך לוין, זכרו לברכה, היה חלק ממעגל האנשים שהקפידו להגיע בכל שבוע לסלון שלי ושל תלמה, רעייתי לשעבר זכרה לברכה, הוא תמיד אמר לי: 'אני לא מסכים עם אף מילה שלך ועדיין ממשיך לבוא.'"

אתה אדם חילוני, אך גם ביצירה וגם בשירה אתה עוסק במקורות יהודיים. מהיכן נובע החיפוש הזה?

"אני רואה את התיאטרון כבית הכנסת של הציבור, מקום בו הקהל מתחבר ליצירה במובן העמוק ביותר תוך חקירה ולמידה אינסופית. אני מתייחס לפעולה הדרמטית בתיאטרון בתור תיקון, פעולה השקולה לקיום מצווה בין אדם לחברו."

כיצד אתה רואה את תפקיד התיאטרון?

"אני מאמין שהתיאטרון כיום מטשטש לחלוטין את היכולת של הקהל לאבחן את המציאות, זה נוח לכולם. התפקיד של התיאטרון כפי שאני רואה זאת, הוא ליצור עבור הקהל תמונת עולם מורכבת, בין אם מדובר על מחזה סאטירי או בין אם מדובר על קומדיה. קהל שהתיאטרון יעניק לו חוויה מורכבת יזכה לחוויה משחררת. לכן, אני פועל כיום במחוזות הפרינג', מקומות בהם יש חתירה לאמת אמנותית בה שפת התיאטרון ייחודית ומקורית, והכל במסגרת תקציב מצומצם.

השחקנים שאני עובד איתם חייבים להתפרנס גם ממקורות אחרים, אבל זה רק מהווה אתגר עבורם וחופש לעסוק בתיאטרון משמעותי ולא בלחם ושעשועים. לדעתי, הגופים המממנים, בין אם מדובר על עיריות או ממשלה חייבים להבין שיש לתמוך ביצירות תיאטרליות המתקיימות מחוץ לממסדיות, זאת בשל העובדה כי אותן יצירות ממלאות את הייעוד של החוויה התיאטרלית. לפיכך, אני הייתי מציע לתיאטראות הגדולים להכניס שותפים עסקיים שיהיו אחראים על מימון מחזות זמר ובאולמות הקטנים יהיה אפשר להציג מחזות אמנותיים".

מה התוכניות שלך לעתיד?

"לשמחתי, היומן שלי מלא לשנה וחצי הקרובות. בקרוב, אני עומד לפרסם ספר שירה נוסף בהוצאת פרדס בשם "מר זנגביל והתווים של הצמרמורת"."

ההצגה "ג'ון גבריאל בורקמן" עולה ב8/4/22 בתיאטרון הבימה.

---

אזור פרסומי