ראיון עם השחקן והיוצר ליאור זוהר
מאת: דנה שוכמכר
כמו יוצרים רבים אחרים, גם השחקן והיוצר ליאור זוהר, שצבר קילומטראז' מכובד על הבמה (בתיאטראות רבים כגון הבימה, הקאמרי, אורנה פורת ועוד) נאלץ לחשב מסלול מחדש בתקופת הקורונה. לאחר ישיבה של כמה חודשים בבית, הוא נעזר בשיריו של המשורר האהוב עליו, אברהם חלפי, ויצר את המופע האינטימי "נקודה אלמונית" שעולה בימים אלו בתיאטרון מדיטק. שוחחתי איתו מעט על יצירת המופע, על ההתרוממות מהמשבר ליצירה ועל הכניסה לנעליו ולעולמו של המשורר הנערץ.
איך נולד הרעיון למופע נקודה אלמונית?
"בתקופת הקורונה מצאתי את עצמי ללא הצגות. אני רגיל להופיע ערב ערב על הבמה ופתאום זה לא קרה. מגיפת הקורונה תפסה אותי משחק במספר הצגות במקביל, אחת מהן הצגה בשם איינשטיין עם הבמאי נועם שמואל, למדתי את התפקיד של ששי קשת במחזמר לא רק בלונדינית לצורך החלפה. הקורונה תפסה אותי בלו"ז יומיומי.
תוך כדי המגיפה הבנתי שקיבלתי מתנה – פתאום היה לי זמן פנוי לעסוק בדברים אחרים שלא התאפשר לי לעסוק בהם כתוצאה מעבודה אינטנסיבית בתיאטרון. הבנתי שהמופע זה משהו שאני מאוד רוצה להוציא לפועל, וגם אם יהיו לי בקהל 10 אנשים, אני אופיע. אני שחקן, זה מה שאני עושה, זאת המתנה שאני יודע להעניק לעולם. תוך זמן קצר עלה רעיון של מופע בעקבות חייו של חלפי, אחד המשוררים האהובים עליי ביותר."
איך החלטת לבנות את המופע?
"ידעתי שאני מעוניין במופע אינטימי של שחקן ופסנתרנית (אורית דוקלר, ד.ש). ההחלטה הייתה לעבור בין נקודות חייו המשמעותיות של חלפי בביצוע קטעים מהצגות בהן גילם דמויות שונות וביצוע שירים מולחנים כמו למשל "צער לך וצער לי", "תוכי יוסי" ו"עטור מצחך".
לא היה לך קשה אחרי תקופה בתיאטרון הרפרטוארי להציג מופע אינטימי?
"זה מרגיש לי כמו אושר עצום, כזה אשר אני מגלה קושי לבטא במילים. מבחינתי, מדובר באחת התחנות החשובות בחיי – המופע האינטימי מאפשר לי בתור שחקן להיות מדויק הרבה יותר, כי כל ניואנס זה רק אתה. יש לא מעט מופעים העוסקים במשוררים, אבל הרגשתי צורך להביא את חלפי לקדמת הבמה ולגלם את דמותו, חשתי קרבה אליו. הוא היה איש נחבא אל הכלים וצנוע, אבל הוא אהב את הבמה."
ההחלטה של חלפי להגדיר את עצמו במספר כובעים ולא להתהדר בכותרת אמן- מבצע היא החלטה שאתה מתחבר אליה?
"יש משפט שאני אומר בהצגה בתור דמותו של חלפי: 'יש לי כמה עקרונות: אני לא עושה חלטורות, אני לא מופיע מחוץ לתיאטרון ובעיקר יש הפרדה בין המשורר לבין השחקן.' רחל חלפי, האחיינית שלו, סיפרה לי שפעם אחת כתבו בעיתון ביקורת על ספר שירים שלו ושמו תמונה שלו מתוך הצגה. הוא השתגע מזה, הוא לא הבין איך דבר כזה קורה. מצד אחר, הוא מעולם לא ישב עם אלתרמן ואחרים בכסית, זה לא עניין אותו. הוא היה אדם פרטי, היו עדויות עליו שהוא עזר לאנשים רבים. הוא התייחס לעצמו בתור שחקן, לא היו לו כוונות להתפרסם. אני בתור ליאור מאוד יכול להבין את ההפרדה שהוא התעקש אליה. היום כולם מולטי-טאלנטים.
בזמנו, התפיסה של אמנים את עצמם הייתה הרבה יותר נוקשה בהשוואה להיום. אם הגדרת את עצמך בתור שחקן, אז תגלם דמויות בתיאטרון במקום לביים. אני זוכר אמירות מסוג זה כאשר סיימתי את הלימודים בבית צבי בסוף שנות ה-90, ולכן אני יכול להבין אותו."
איך נכנסים לנעליים את שחקן תיאטרון כמו חלפי?
"הוא התייחס לעצמו בתור שחקן ולא בתור משורר, הוא דאג להפרדה ברורה בין השירים לבין התיאטרון. השירים שלו הם שירים על חייו האישיים ולכן הבנתי שאני צריך לעשות שימוש במילים שלו כדי לגלם את דמותו. אז התחלתי לערוך תחקיר, שוחחתי עם אנשים שהיו קרובים אליו כמו האחיינית שלו, רחל חלפי, וגם בחנתי לעומק את השירים שלו על מנת לבנות את דמותו. הקרבה שלו לקשרים עם אחרים לצד הבדידות שלו, אלו הם נושאים שחוזרים פעם אחר פעם בשירים שלו. כל מה שעשיתי זה למצוא את החיבור שלי בתור שחקן. לא ניסיתי לרגע לחקות אותו, לא ניסיתי לדבר כמוהו, לא ניסיתי ללכת כמוהו, אלא להביא את דמותו כפי שאני רואה אותה."
הוא היה מצד אחד שקט וצנוע, מצד שני הייתה לו נפש מיוסרת, מה מצאת בעצמך כדי להתחבר לדמותו?
"בתקופת הקורונה, מצאתי את עצמי מסתובב עם תחושות חריפות, כל אחד חש בצורה כזאת או אחרת בדידות, ייסורים, כעס על היקום ועל אלוהים, ואת כל התחושות שחלפי ידע להגדיר בצורה כל כך מדויקת בשירים שלו. מצאתי את עצמי בו. חשתי קווי דמיון במקום בו אני נחשב שחקן קומי-מוסיקלי, אבל גם לי בתור יוצר יש שירים נוגים, למרות שתיאטרון זה תחום העיסוק המרכזי שלו."
האם היו לך חששות לבצע קלאסיקות נצחיות אשר מזוהות עם אריק אינשטיין כמו עטור מצחך ועוד במסגרת המופע?
"באמצעות המופע, בחרתי להביא לבמה את שיתוף הפעולה בין אריק איינשטיין לאברהם חלפי. בשנת 1988 הוציא איינשטיין אלבום שכולו שירי חלפי, אלמלא ההוצאה של האלבום, ייתכן כי רבים לא היו נחשפים לשירים שלו. אמנם מדובר בשירים הקלאסיים המוכרים, אבל אני לא מנסה לשיר לרגע כמו אריק איינשטיין אלא בוחר להגיש את השירים בתור דמותו של חלפי. בעצם לא היו לי חששות, כי הטקסטים הללו קיבלו משמעות אחרת. היה לי חשוב להעניק מקום למחשבות שלו דרך השירים."
ההצגה נפתחת עם השיר המפורסם מ"עוץ לי גוץ לי" – "בוקר טוב", למה בחרת לפתוח את המופע עם השיר?
"השיר הזה הפך לקלאסיקה כל כך גדולה עד שהוא כבר מחוץ לגבולות של עצמו, כלומר הוא לא שיר הבוקר במחזמר עוץ לי גוץ לי אלא משהו ששייך לתודעה הישראלית והוא של כולם. כל פעם שאני מתחיל את המופע עם השיר הזה, אני מופתע כל פעם מחדש מההתרגשות של הקהל.
אברהם חלפי התחיל לשחק את תפקיד השדון בעוץ לי גוץ לי בגיל 54, הוא גילם את הדמות הזו במשך 17 שנה. זהו תפקיד קומי ופיזי יחד. אמנם בהצגה השדון לא שר את שיר הבוקר, אבל זה השיר הכי מזוהה עם המחזמר עוץ לי גוץ לי ולכן החלטתי לפתוח את ההצגה עם השיר הזה. לצד ההצגה, הוא כתב שירים קודרים ורציתי להביא לידי ביטוי את האישיות הרב גונית שלו.
יש לי קשר ישיר עם ההצגה עוץ לי גוץ לי. אריאל, הבן שלי, בן 19, הוא בן משותף שלי ושל איה גרניט שבא. חודשיים לאחר הלידה שלו בשנת 2002, איה החלה חזרות על ההצגה עוץ לי גוץ לי בתיאטרון הקאמרי. בשלב מסוים כאשר הצטרפתי לתיאטרון הקאמרי, מצאתי את עצמי בתור מחליף של אחד השחקנים בתפקיד שר האוצר. בגלל הידע שלי על תפקידו של חלפי, הרגשתי שאני חייב להתייחס לנקודה כל כך משמעותית בקריירה שלו."
איך התחושה לביים את עצמך?
"הייתי מאוד מגובש מבחינת המופע, ידעתי שהפורמט חייב להיות אינטימי. במקום מסוים זה שם אותך במסגרת מסוימת המתאימה להופעה בפני קהלים קטנים. ברגע שהטקסט היה ערוך ומוכן, כבר ידעתי לאן אני רוצה לקחת את המופע הזה ולא הייתי צריך במאי שיכוון אותי.
מהרגע שהחלטתי להציג את המופע, פניתי למדיטק וקיבלתי את ברכת הדרך מדני וויס, המנכ"ל, מדובר על אולם מתאים למופע מסוג זה. איך אנשי המדיטק הגדירו את המופע? יהלום שחייב להיות ברפרטואר שלהם. לאחר מכן פניתי לאורית דוקלר הפסנתרנית, ידעתי שהיא האדם המתאים למופע. המטרה היא להופיע בכל מקום שיזמינו אותו ולהאיר זרקור על חייו של חלפי. אני מקבל תגובות מרגשות ביותר מהקהל, אנשים צעירים שהתוודעו לשירותו של חלפי בעקבות המופע – זאת הייתה המטרה שלי."
בינתיים, לאור המצב הנוכחי, אין עדיין מועדים חדשים של המופע, אבל ברגע שיהיו, מרתה תעדכן באתר.
מרתה יודעת 