סאדו-מאזו נפשי, אבל בקטע טוב

על ההצגה "פנקס הקטן"

מאת: אביבה רוזן

פנקס הקטן, סיפור קצר מאת דיימון ראניון, הסופר האמריקני שכתב על פושעים, סרסורים וזונות בלשון ציורית מאוד, מוכר בישראל בעיקר בזכות השיר על פנקס הקטן והוד מעלתה. את השיר שר ששי קשת במחזמר "עיר הגברים", שמבוסס כמובן על ספרו של דיימון ראניון.

הסיפור הקצר הזה הוא בסיס המחזה שכתב דניאל בוצר ועולה בימים אלו בתיאטרון תמונע, בהפקת אנסמבל אספמיה. בוצר הפך את הסיפור הצבעוני בסגנון הגנגסטרי של ראניון, לעלילה שיש בה חוט פילוסופי דק הבוחן את הנפשות הפועלות בראי הפסיכולוגיה, ולא פחות מזה לפי אמות מידה פילוסופיות שבוחנות את האדם והחברה, את הערכים הפרטיים ואת החיים החברתיים. עלילת "פנקס הקטן" עוסקת בפנקס, עובד דחק שמאוהב מעל לראש ב'הוד מעלתה', רקדנית מפוקפקת במועדונים של גנגסטרים, שאחד מהם מכה אותה והופך אותה לנכה. פנקס לוקח את הוד מעלתה, שממשיכה להתעמר בו, ומטפל בה באמצעיו המוגבלים מאוד. היא לא ממש מעריכה את טיפולו ודורשת יותר ויותר, עד שהיא מדרדרת אותו לפשע. הוא דוחף אותה כל הדרך מניו יורק למיאמי, שם היא מאמינה שתוכל למצוא בעל עשיר. כשאיננה מצליחה בכך, היא מתה, לא לפני שהיא אומרת לפנקס שהיא אוהבת אותו, מה שמוביל אותו למסע נקמה קטלני.

"פנקס הקטן". צילום: דוד קפלן

מבחינות מסוימות, יש כאן במחזה הערכי של בוצר מין איפכא מסתברא לראניון, שקיבל את החברה בעלת הערכים המעוותים שתיאר, ולמרות האלימות והניצול שבה, תיאר אותה באהבה. המחזה של בוצר מציג את דמויותיו ללא אהדה. היחיד שפונה אל ליבנו הוא פנקס התמים, האוהב ללא סייג, זה שאין בו עצם אחת רעה, שמבחינות רבות הוא אנטי-גיבור. את הוד מעלתה, הרקדנית או החשפנית הנערצת עליו, רוז ספרקס חסרת הלב וחסרת הערכים המקובלים, אנחנו חייבים לתעב. אפילו כשהיא מקבלת מכות רצח ונותרת משותקת, אנחנו לא יכולים לאהוד אותה. פשוט לא מגיע לה.

ביצירה זו, דליה שימקו, הבמאית, עושה בחירה. היא משתמשת במספר, כמו בסיפור או ברומן. המספר הופך אחר כך לפסאודו-מחזר, ונכנס כדמות להצגה. אך עד אז, הוא מסביר לנו שפנקס הוא מעריץ. הוא נותן מבט על הערצה, שקיימת בכל אחד מאיתנו ולעיתים היא מזיקה מאוד, בעיקר כשהיא מגיעה לקיצוניות, כמו אצל פנקס. את רוז, המספר מתייג כבעלת אישיות נרקיסיסטית שאינה רואה אדם אחר מחוץ לה עצמה. למען האמת, כל אחד יכול לנתח את רוז לפי תפיסתו. אדם שכזה, שמשתמש בצורה מחליאה באדם כל כך מסור ואוהב, הוא אדם שלילי. מנין נובעת שליליותו? יכול להיות שנולדה כך ותמיד הביעה את שליליותה, אך תשובה אלטרנטיבית לכך יכולה להיות חיים של הישרדות קיצונית, חיים של אישה בעולם של גברים אלימים ונצלנים. בסופו של דבר, היא מבקשת מפנקס שינשק אותה ואומרת לו שהיא אוהבת אותו. כלומר, היא מעריכה סוף סוף את עשייתו עבורה, ומוכיחה, רגע לפני מותה, שהיא לא אגוצנטרית לגמרי.

צילום: אלי כץ

על בסיס כתיבתו המרתקת של ראניון, זוהי הצגה שמעלה על הבמה דמויות עגולות, אשר מתפתחות לכיוונים שונים לנגד עינינו. הרוע האנושי שראניון מביא בצורה סאטירית מוגש פה בצורה פסיכו-פילוסופית מעניינת. המשחק משכנע, גם כשהדמויות פושטות ולובשות אישיות שונה. עיצוב במה מינימליסטי לא פוגם בהצגה, אפילו תורם לה. יש לטעמי פספוס בכך שלא נעשה מספיק שימוש בשפה המרתקת של ראניון, שהיא זאת שהפכה את סיפוריו לכל כך מעניינים, אך יש לנו פיצוי רב בעלילה שנפרשת לפנינו ואין בה רגע דל.

פנקס הקטן

אנסמבל אספמיה

תיאטרון תמונע

על פי סיפורו של דיימון ראניון

מחזה: דניאל בוצר

בימוי ודרמטורגיה: דליה שימקו

שחקנים: איציק גולן, אנה דוברוביצקי, תומר גלרון, עודד מנסטר, רפי קלמר

תפאורה: טל ארביב ושמעון קסטיאל ז"ל

תלבושות: לירון פניאל

עיצוב מוסיקלי: איסר שולמן

אלמנטים מוסיקליים: דניאל ג'ונס

תנועה: עומר שמר

תאורה: יעקב סליב

עוזרי במאית: נויה תעוז, דניאל בוקריס

מועדים נוספים:

30/1/22 20:00

31/1/22 20:00

6/2/22 20:00

7/2/22 20:00


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה:
search previous next tag category expand menu location phone mail time cart zoom edit close