על ההצגה "High Voltage: Love Making Gravity"
מאת: שירה סופר
ישר ולעניין. ככה אני אוהבת להתחיל ביקורת. במשפט. במילה. בעובדה. בהצבת אמת בלתי מעורערת המאפשרת יציאה לדיון, מתן דוגמאות, תהיות ופירוט. ההתחלה צריכה להיות מוצקה ויציבה, וההמשך כבר נע בחופשיות. בלי התחלה כזאת קשה מאוד לתהות על פירוקם של הדברים לגורמיהם, שכן, באי הינתן משמעות או רעיון מרכזי לאחוז בהם, כמו אין מה לתקוף, אין למה להתייחס.
אך לא כך קרה בביקורת זו. לא הצלחתי למצוא אמת מספקת לפצוח בה, או להישען עליה, והנה אני כבר בפסקה השנייה. המצב הזה מרגיש כמו כתיבה על הלא נודע, כזו שכל מילה עלולה ליפול לתהום מחיקתה. בהיעדר בסיס, מאוד קשה להתקיים. אני שוקלת להתחיל מהתחלה ולחפש אחד כזה.
אבל האמת היא שיש המון למה להתייחס. האמת היא, שהיסוד המכליל של היצירה שראיתי, הוא בדיוק האמת המעורערת הזאת. מראשיתה ועד תומה, היא מפתה לתת סיכוי לחוסר ההבנה המלאה, ולהתמסר עד כמה שאפשר לשבריריות שהיא מייצרת. עכשיו, אני יכולה לתאר לעצמי שאתם לא בדיוק מבינים לאן אני חותרת, אבל מנסים לאסוף שברי מידע ולהרכיב לעצמכם פאזל שלם.
הניסיון הזה בדיוק מתקיים בעת הצפייה בהצגה "High Voltage: Love Making Gravity" שהנה תוצר של בוגרי בית הספר לתיאטרון חזותי, גלגול קדימה של פרויקט גמר שלהם תחת אותו השם. היצירה היא מופע פרפורמנס חזותי-תנועתי, שעושה שימוש בחומרים שונים, ובראשם הגוף האנושי, כדי לבטא ולתת את הדעת על מגוון רעיונות. הזמן – 25 דקות, המקום – הצחקתם אותם. יש שם מימדים ורבדים שקשה לתמלל. משך היצירה קצר מספיק כדי שלא תאבדו את זה בתוך חוסר הקונבנציונליות וארוך דיו כדי לתת צ׳אנס למחקר כנה ומעמיק.
בפרק הזמן שצוין, הפרפורמרים ייצגו, נעו, התקיימו בתוך רעיונות בעלי רצף מסוים, בעלי איכות, בעלי קצב. זוהי חוויה על סף הלא נעימה לצופה התמים – הוא יודע שמצופה ממנו לעבד ולתרגם את שרואות עיניו לרעיונות ומושגים, אך בהיעדר הכנה מוקדמת, זה יכול להיות מורכב. המורכבות הזאת מייצרת בדיוק את מה שיוצר העבודה, אורי יששכר, ביקש להשיג. ממש יכולתי לשמוע אותו צועק
רק ת-ר-ג-י-ש-ו
המצע השבור הוא לא רק רעיוני, אלא גם פרקטי. מתוך עולם שבור, הפרפורמרים מרכיבים ומפרקים חלקים במציאות, מנסחים אותה בעוד ועוד צורות, מאירים אותה בכמה שיותר כיוונים ודרכים, הכל כדי לברוא אמיתות משל עצמם. כאלו שלא נובעות מחוויה אינדיבידואלית, אלא מאוניברסליות בשיא תפארתה. הם מדברים על התשוקות והיצרים שלנו בלי לומר מילה, ולאט לאט, ממש מבלי לשים לב, מאפשרים למוחו של הצופה מרחב חשיבה חשוף, נטול הסברים, המציף אותו רגשות בלי מאמץ. נדמה כי הם מייצרים חווית היוולדות מחדש. בעולם בו אין חוקים, אפשר לקבוע אותם, ובעיקר אפשר להתמסר לפרגמנטים נסתרים בהוויה האנושית, כאלו שאינם זמינים לנו בחיי היום יום. "High Voltage" עוסקת בזירה הרעיונית הזו בשיא העדינות. היא שולטת ביד רמה בהבנת היכולת של היצירה הבימתית לנסח קצב, לייצר רצף רב גוני מרתק ולהפנט. היא הזמנה פתוחה לעולם הפנימי. היא חלום בהקיץ וסיוט לרציונל. היא פרפורמנס בשיאו.
גם לאמצעים האמנותיים ניתן פה קרדיט משמעותי. האווירה אקלקטית אך אסופה ומהודקת, קרתה בזכות תאורה שמצאה את מקורה מתוך אלמנטים רבים, כמו פנסים פשוטים, נורות של מברגות, ספוטים שהורכבו על המקום והזמן והרגע, ממש כחלק מרצף הפעולות, ועוד ועוד אלמנטים מדויקים ומבריקים ומבהיקים. התפאורה המגוונת אך מזוקקת כללה אובייקטים חומריים ששולבו גם הם ברצף הפעולות על הבמה, ונעו בקלילות שיא על אף אופיים המנוגד. בין היתר בלטו פלטות ובלוקים מעץ, זכוכית, פלסטיק, מתכת, עליהם הוצבו מברגות, שגם חיברו אותם אלו לאלו, בשילוב טפט פרחוני ומחשב נייד. איכשהו, מתוך כל אלו הבולט ביותר היה המרחב והסדר הנקי שלו. עוד ראויים לשבח הם הסאונד והמוזיקה שאפפו בכבוד גם את רגעי השקט וגם את רגעי הרעש, והוסיפו עוד קריצה של מקצועיות וחשיבה לעומק. היפה מכל, ואולי החשוב מכל, הוא השילוב של כל האלמנטים ביחד, שיצר בשדה של חומריות אמירה שהרגישה ההפך מחומרית.
על כל אלו, ראוי לציין לשבח את בית הספר לתיאטרון חזותי, שחלץ מחלציו את הנפשות המוכשרות והנבונות שלקחו חלק בעשיית הפרויקט הזה. תודה לכם על גידולו של דור חסון, בריא, נטול פחד, שיצא לעולמנו וייצר בו אמנות ראויה. מהעבודה ניכר שמרחב בית הספר מעניק לתלמידיו צוהר למחוזות האפשרויות הבלתי נדלות לעשיית תיאטרון, ומחזיק את ידיהם בידו הרמה לעבר עתיד יצרי ויצירתי יותר. לחיי עוד תלמידים מצטיינים כמו אלו הלוקחים חלק ביצירה.
בשם היצירה, אני חייבת להודות גם לאמא אדמה, שמכורח גרביטצייתה הצליחה להתקיל אותי באמנות צעירה בעלת כוח אמיתי. כוח שמחויב לנביעתו מן הטבע, כוח שאסוף במידה כזו שתאפשר לו לשנות את מימדיו בהתאם לשימושו בגוף, חומר ותנועה, כוח שיסודו תשוקות פיזיות ופילוסופיות, כוח שלא צריך אמת איתנה כדי לייצר מתח גבוה, אלא רק אהבה אמיתית.
High Voltage: Love Making Gravity
יצירה, כוריאוגרפיה ועיצוב: אורי יששכר
משתתפים: ג'ודי עדיני, טל חפץ, אלה אלטרס ואורי יששכר
מרתה יודעת 
ביקורת רהוטה כזו הרבה זמן לא קראתי. נראה ששווה לראות גם אם ההצגה די קצרה. כל הכבוד לעוסקים במלאכה המורכבת יש לומר. מתי והיכן ההופעה הבאה?