על ההצגה "אחד משלנו"
מאת: אביבה רוזן
לאחרונה, ניתן לראות עלייה מחודשת בעיסוק בטוהר הנשק בתיאטרון הישראלי. טוהר הנשק הוא כמובן ביטוי מכובס לפעולה בה חייל הורג מחבל כשהוא כבר מנוטרל. תופעה זאת, שקיימת לאורך ההיסטוריה של צה"ל, (שאנחנו אוהבים לראות בו הצבא המוסרי בעולם), מקבלת ביטוי בהצגה "אחד משלנו" של תיאטרון באר שבע. המחזה, שנכתב על ידי בני ברבש, מבוסס על סרטו של אחיו, אורי ברבש, משנת 1989, אשר נשען בתורו על פרשת פינטו משנת 1979. במהלכה של פרשה זו, קצין צנחנים הואשם ברצח של ארבעה אזרחים לבנוניים בזמן מבצע ליטני, הוא נדון לשמונה שנות מאסר אך עונשו הומתק לשנתיים. לצערנו, הדברים חוזרים על עצמם בגרסאות כאלה ואחרות במהלך השנים, ונשארים אקטואליים כיום, כמו ביום בו נכתב הטקסט המקורי
ההצגה "אחד משלנו" מקצינה את הקונפליקט הזה, בין ערכים של צדק, אמת ותחושות הצורך בנקם, ובלא מעט קונפליקטים שמתחברים אליו. קונפליקט בין חברות וחברים, קונפליקט בין 'אכלנו מאותו המסטינג' לבין נאמנות לערכים אישיים ועוד. כל הקונפליקטים הללו מתרחשים בבסיס סגור שבו חיים יחד קציני צנחנים מהוללים, יפי בלורית ובעלי תואר, פקידות ורל"שיות חכמות יותר ופחות (פה ראוי לציין לשלילה את השימוש בסטיגמת הפקידה המטומטמת שמתעניינת רק בשטויות ועושה טעויות קטנות ואידיוטיות כאמצעי ליצירת הפוגות קומיות על הבמה). כל זאת, עם תא"ל עייף אחד שכל מה שמעניין אותו הוא התפקיד הבא, באזרחות, וקצין מצ"ח אחד שבא לחקור את מותו של המחבל שרצח את חברם עטור ההילה של קציני הצנחנים וקצין המצ"ח.
הקונפליקטים הולכים ומסתבכים ככל שהחקירה מעמיקה ומתנפצת אל מול עמדתו הנחרצת של הקצין שמעוניין לעשות צדק אך מסתיר הוכחת זהב לפשע שנעשה. הקונפליקט הפנימי שלו פוגש את הקונפליקט הפנימי של חוקר המצ"ח שרוצה לכתוב דו"ח אמיתי אך אינו רוצה להפליל את חברו.
קונפליקט על גבי קונפליקט, כל זה נשמע קשה לעיכול אך לא כך הוא הדבר. הבמאי כפיר אזולאי, השכיל להכניס רגעים קלילים ואמצעי הפוגה בין כל הרגעים הקשים והכבדים להתמודדות הללו. כל אלה הופכים את ההצגה לקלה יותר לצפייה, מעלים צחוק מדי פעם, תוך שמירה על איכות העיסוק בקונפליקט הערכי. יותר מכך, הפוגות ההומור הופכות הופכת אותו לאנושית יותר.
שיא האנושיות הוא בקירבה שנוצרת בין יותם, הקצין הממונה על היחידה, לבין רפא, חוקר מצ"ח, כשהם מתגלגלים יחד עם הרצפה וצוחקים על אירוע מעברם המשותף בטירונות. בתוך כל ניגודי האינטרסים, הרגשות הקשים, נשמרים ערכים מסוימים, כמו חברות ואמת, אך גם להם יש תאריך תפוגה, שגם הוא קשור, כמובן, לקונפליקט בין הערכים הסותרים שהם עמוד השדרה של המחזה.
הבחירה בתפאורת משרדים היא בחירה מעניינת. היא מביאה אותנו להתמודדות עם פן נוסף, ביורוקרטי, בתוך כל ההתמודדויות האחרות, ומעלה את השאלה המתחזקת עד כמה משפיעה הפוליטיקה המשרדית על החלטות מוסריות וערכיות שונות? השחקנים עושים מלאכת מחשבת בהתמודדות עם הקונפליקטים הפנימיים שעליהם להציג. רוב השחקנים צריכים להציג צדדים שונים באישיות הדמויות שהם משחקים, דמויות מורכבות עם נאמנות לערכים שונים וסותרים.
באופן נפלא, ההצגה מאפשרת להזדהות עם כולם – עם אלה שמעדיפים ערכים מסויימים על פני אחרים, וגם עם אלה שמעדיפים את הערכים הסותרים. מן הסתם, הדבר אפשרי כיוון שבכולנו, בעצם, פועמים הערכים הסותרים הללו, ויכולים להגיע לאותן דילמות, כמו הדמויות על הבמה.
אחד משלנו
תיאטרון באר שבע
מחזה: בני ברבש
דרמטורגיה: שחר פנקס
בימוי: כפיר אזולאי
שחקנים: אמיר קריאף, אימרי ביטון, תום גרציאני, לוטם חכמון, אסף זגה, אלון בראל, נגה כץ, עמית רהב/אמיר גולדמן
תפאורה: ערן עצמון
תלבושות: גילי כוכבי
תאורה: זיו שילון
מוזיקה: אלעד אדר
תנועה: אריאל נ. וולף
וידיאו ארט: אסף לנץ
מועדים נוספים:
6/1/22 20:30
8/1/22 20:30
9/1/22 20:30
10/1/22 17:00, 20:30
11/1/22 20:30
מרתה יודעת 