החתירה אחר האמת בתקופה פוסט-עובדתית

ראיון עם אבישי מילשטיין ועודד קוטלר

על שיתוף הפעולה התיאטרלי בהצגה "אדיפוס" של תיאטרון "נוצר"

מאת: דנה שוכמכר

ההצגה "אדיפוס" בבימוי אבישי מילשטיין, ובהשתתפותו של עודד קוטלר, מציינת 30 שנה לתיאטרון "נוצר". הקלאסיקה העל-זמנית "אדיפוס" נראית בימינו רלוונטית יותר מתמיד – היצירה מגוללת את סיפורו של שליט נערץ, שמצד אחד מוכן להקריב את עצמו על מנת להציל את ארצו מפני התפרצות של מגיפה, אך מצד שני, כאחרון הפוליטיקאים מסתיר סוד בעברו. הגרסה העדכנית של תיאטרון "נוצר" מעמידה במרכז את הקשר בין פוליטיקה ומגיפה, תוך יצירת דרמה פוליטית מרתקת וסוחפת, הנעה בין שלטון החוק לבין הצורך של המנהיג לתחזק את תדמיתו בעיני העם, ויהי מה, מבלי לחזות את העתיד לבוא.

לרגל חגיגות השלושים לתיאטרון "נוצר" והעלאת היצירה על הבמה, שוחחתי עם מילשטיין וקוטלר, על הבחירה להציג עיבוד בן זמננו למחזה הקלאסי, על שיתוף הפעולה התיאטרלי הנוסף בין השניים ועל החיפוש אחר האמת, בתקופה בה אין אמת אחת.

מדובר בעיבוד עדכני בן זממנו לאדיפוס, מנהיג שנאחז בשלטון ומנסה למצוא תרופה למגפה. למה בחרתם להציג עיבוד עדכני ולא להציג את הקלאסיקה כמו שהיא במקור?

אבישי מילשטיין: "החיים עדכניים ואנחנו לא חיים בעבר ולכן היה לנו חשוב להציג נוסח עדכני ולא נוסח ישן. כל דבר שמחליטים להציג על הבמה צריך להיות עדכני במובן מסוים. המחזה הזה עוסק בדברים שהם קשורים לכאן ועכשיו שלנו, אז מדובר על חיבור מושלם. ברגע שההבנה שהמחזה מדבר עלינו, אז מתגבשת הדרך וגם השחקנים נמצאים כאן ועכשיו ולכן אין דרך אחרת. כאשר קראתי את המחזה וראיתי שיש שם מנהיג שנאחז בשלטון ומנסה להתמודד עם מגיפה, הבנתי את הצורך להציג את אדיפוס."

עודד קוטלר: "יום אחד אני מקבל טלפון מאבישי מילשטיין הוא מציע לי להצטרף לתיאטרון נוצר להפקה של אדיפוס, ולא חיכיתי רגע ואמרתי מיד כן. למה? אין לנו מספיק התמודדויות עם הדברים הקאנונים הללו. מדובר על עלילה מרתקת, הקהל לא יודע מה יקרה עוד רגע, כל הזמן יש התרחשויות. אני אהבתי את ההצגה של הדמויות הראשיות, יש כאן מערכת קונפליקטים בין הצד השלטוני לצד הדתי-נבואי. מדובר על מרקחה פוליטית מעניינת ויוצאת מן הכלל.

יש סתירה בין קונפליקט פנימי של אדיפוס עם עצמו, יש כאן אשכול של קונפליקטים וכל אחד מצביע על חיים מסוימים שיש בהם שאלות של אתיקה, מוסר, יושר ואמת. אחד הדברים המעניינים של ההפקה הנוכחית היה להחזיר את טרזיאס, הרי טרזיאס במחזה נעלם אחרי התמונה הראשונה ומי שמסר את אדיפוס להוריו היה רועה צאן אלמוני שמוצא אותו. בהצגה הזו, היתה החלטה לספר את הסיפור של טרזיאס שזה משרת את העניין הפוליטי, בסופו של דבר אדיפוס הוא קורבן של חייו. יש היום קאנון גדול של יצירות קלאסיות, יש אפשרות ליצור תצוגה מוזיאונית, או ליצור עיבוד עדכני כמו שנעשה כאן."

אבישי מילשטיין. צילום: אדם מילשטיין

זה שיתוף פעולה נוסף של שניכם אחרי עבודה משותפת בהצגה "הבנאליות של האהבה" – מה הבאתם הפעם לחדר החזרות?

מילשטיין: "זה עבד מצוין בדיוק כמו בפעם הקודמת. היה כאן שיתוף פעולה נהדר, אני יודע שעודד קוטלר יודע לקלף את כל השכבות הדרושות על מנת ליצור עבודה תיאטרלית משמעותית ולהגיע לעניין. לא הייתה לי בעיה לבקש ממנו להגיע לתיאטרון פרינג' ולהתחבט באילוצי פרינג' ולהיכנס לתהליך עבודה שנחשב פחות מסודר בהשוואה לתיאטרון רפרטוארי. נכנסנו לתהליך של חוסר וודאות הן בשל הקורונה והן בשל העבודה בפרינג'. לא האמנו שנגיע להצגה הראשונה בגלל הקורונה ובגלל מסגרת התקציב. בהצגה הראשונה מצאנו את עצמנו פעורי פה, לא קלטנו שזה קורה. המעבר מכאוס לתוהו ובוהו היה מהיר מאוד ולכן הופתענו מעוצמת ההצגה הראשונה".

קוטלר: "כולם עבדו בראש אחד וזה היה מאוד נעים להיות בחדר החזרות ביחד עם כולם. בתור מייסד פסטיבל עכו והמרכז התיאטרוני בנווה צדק, אני יודע דבר או שניים על מסגרת שאינה תיאטרון רפרטוארי, על האתגרים ועל הליך עבודה מרתק.  לכן, לא היססתי לרגע וראיתי בכך הזדמנות נהדרת לחולל שינוי בנוף התיאטרלי."

איך ניגשים לביים/לשחק במחזה על החיפוש אחר האמת?

מילשטיין: "המודרניות מגדירה את ההצגה, מה שמתרחש כאן ועכשיו. בתור תלמידים בבית ספר למדנו על אדיפוס אשר מבקש לחקור את האמת. במסגרת העבודה על המחזה, שאלתי את עצמי לא פעם כיצד אני ניגש לביים מחזה על החיפוש אחר האמת – האם יש אמת אחת מוחלטת או שהאמת הפכה לעניין יחסי? איך אפשר לספר את הסיפור של אדיפוס בשעה בה הקהל מרגיש את אובדן האמת כתוצאה מהמתרחש במציאות.

כולם זוכרים את מה שהתרחש לאדיפוס – רצח את אביו ושכב עם אמו, אבל פחות זוכרים משום מה את עניין רצח האב בהתחלה. אני זוכר שקראתי את הטקסט והבנתי עד כמה הוא מתאים למציאות של זמננו וזאת סיבה נהדרת להציג מחדש."

עודד קוטלר. צילום: גל דרן

קוטלר: "אדיפוס מסתיר את הרצח של אביו. הוא חותר לאמת שקשורה לחייו שלו ולקורותיו. הוא בעצמו יוצר סתירה מעניינת. התפקיד של טרזיאס החזיר אותי לתקופת הילדות בה הוריי היו מסורתיים ומצאתי את עצמי תוהה על קיומו של אלוהים מאז הכריחו אותי להתפלל. כל התהיות הללו על דתיות ליוו אותי בתקופת הבגרות ובמסגרת תקופת החזרות עשיתי בכך שימוש על מנת להבין ולחקור לעומק את דמותו של הנביא. מעניין שאבישי אשר נחשב לדור הצעיר של הבמאים בן זמננו לא קידש את תפיסת המחזאות הקלאסית אשר כוללת מפתח ערטילאי של יופי על חשבון המשמעות. אם אין משמעות והבנה של המחזה תוך עדכון למציאות, הרי  לדעתי אין לזה זכות קיום בתיאטרון היום."

ובכל זאת, אנחנו חיים בתקופה בה אין אמת אבסולוטית, איך ניגשתם לעיסוק באמת מבחינה תיאטרלית?

קוטלר: "אנחנו חיים בתקופה בה השקר הוא האמת החדשה.  אומרים לי לא מעט בהתייחס לגיל שלי: הגיל שלך זה ה60 החדש היום, אז ביקשתי אם אפשר לסדר את זה גם בתעודת זהות. מהבחינה של המחזה, סופוקלס הקדים את זמנו, הוא כתב מחזה אחר אדם שחותר אחרי האמת. בן אדם שבבסיס שלו לא יודע את האמת."

מילשטיין: "קראתי לא מזמן מאמר שאומר שאנחנו חיים בתקופה פוסט עובדתית, כך קוראים לזה היום. במסגרת תקופת החזרות דיברנו על זה לא מעט. אנחנו חונכנו לכך שאדיפוס חותר אחרי האמת ומגיע למסקנה שגם אם האמת אינה נעימה לו, היא עדיין האמת. הערך שהוא רודף אחריו זה הערך המוחלט של האמת. שהוא הפך להיות מלך והציל את תבאי, הוא לא סיפר לאף אחד את קורות חייו ואת העובדה שלפני זמן קצר הוא רצח את אבא שלו. למעשה, הוא מתחיל לחתור אחר חיפוש האמת כשהוא עצמו יודע שהוא לא דובר אמת. כאשר זה בוער לו, הוא מתוודה בפני אשתו ויש בזה אקטואליה רבה. האמת הפכה להיות דבר יחסי ואין אמת צרופה – כל אחד נאחז בנרטיב שלו. השאלה היא איך אדיפוס יצא הכי טוב מהסיטואציה בה הוא יגלה את האמת. האמת הופכת להיות כלי פוליטי ואינה כלי בפני עצמה."

מתוך ההצגה "אדיפוס". צילום: דן בן ארי

באמצעות השימוש בוידאו בהצגה רואים את מה שעובר על הדמויות מנקודות מבט שונות, כלומר יש כאן יותר מאמת אחת.

מילשטיין: "הרעיון של הוידיאו משקף בצורה מדויקת את ההתלבטויות שלי בתור מחזאי כיצד להציג את מה שעובר על הדמויות בחיפוש אחר האמת – באמצעות קטעי הוידיאו ניתן לראות כי לא כל דבר שרואים בוידיאו, רואים בצורה מוחלטת, אלא בצורה יחסית. רואים את ההקרנה של הדבר עצמו כפי שאדיפוס רוצה שזה יראה. התדמית הופכת להיות משמעותית ביותר."

קוטלר: "אבישי הלך בין הטיפות והצליח לרכז את כל החוטים לידי סיפור שיש בו משהו משכנע תוך שימוש באמצעים כמו וידיאו – על שלטון, יושר ואמת יחסית. זה נכון להגיד שההצגה נגישה בלי לוותר על איכותה והחיפוש של אמצעי המדיה רק מעצים את הדרמה. קשה לאדיפוס לשאת את האמת שהוא רצח את אביו, אבל בסופו של דבר הוא מבכה את המלכודת שהוא נפל אליה והוא מוכן לשלם מחיר הבא לידי ביטוי בעיוורון."  

ההצגה "אדיפוס" עומדת לעלות בתיאטרון "נוצר" בתאריכים 16-18/11/21 ב-20:30

למועדים נוספים באתר תיאטרון "נוצר" – הקליקו על הלינק


אזור פרסומי.


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s