המילים שנותרו מאחור

על ההצגה "די כבר עם השקרים שלך"

מאת: אירית ראב

באחד השיעורים שטלי הכט לימדה בחוג לתיאטרון, בקורס "איך להכין עבודות אקדמיות", אי אז בעשור הראשון של שנות האלפיים, היא ניסתה להמחיש כיצד לנסח שאלת מחקר ממוקדת וטובה – "אתה מסתכל על קיר לבנים במבנה בתחנת רכבת. כעת, אתה ממקד את המבט ומסתכל רק על החלק המרכזי של קיר הלבנים. כעת, אתה ממקד את המבט ומסתכל רק על שורת הלבנים שמתחת לחלון עם אדנית הפרחים האדומים. עכשיו, אתה ממקד את המבט ומסתכל רק על הלבנה שמתחת לפרח השמאלי ביותר באדנית – הלבנה הזו, זו שאלת המחקר שלך. היא תאפשר לך לבחון באופן ממוקד את הכלל." הלבנה הממוקדת והמלוטשת הזו מקבלת ביטוי דרמטי נפלא ביצירה "די כבר עם השקרים שלך", שיצרה בשיתוף ניר פרנקל, ועולה בימים אלו בתיאטרון תמונע.

אציין, בגילוי נאות, כי חייבות, שאני מכירה ומעריכה את טלי, שמעתי את הסיפור הזה כשלמדתי אצלה בקורס שהעבירה, אי אז בתחילת שנות האלפיים. גם היום, אני נעזרת בו כדי להמחיש לתלמידים שלי, אותם אני מלווה בתהליך כתיבת העבודות, איך לכתוב שאלת מחקר טובה. אבל, וזה אבל גדול, אין בכך בכדי להטיל רבב באובייקטיביות של הביקורת המונחת לפניכם, שכן לא היה לי שום חלק בתהליך היצירה. לכן, עליכם לראות בכתוב, שחור על גבי צג, בתור אמת פשוטה. והאמת היא, שההצגה שהכט ופרנקל יצרו היא אחת ההצגות הטובות ביותר שראיתי בחיי, וראיתי הרבה.

נתחיל בכך שההצגה הזו עשויה היטב. אני לא מדברת על אותם כללים טרחניים של "מחזה-עשוי-היטב" שלומדים בבגרות, אלא זו הצגה שכשצופים בה, פשוט מרגישים שהיא עשויה ממש טוב, הכל שם יושב בדיוק במקום, מלוטש למשעי. היצירה הזו ידעה תלאות לא מעטות, היו לה שלושה מועדי בכורה שנדחו, פעמיים בגלל הקורונה ופעם נוספת בגלל מבצע הלחימה שהיה. במידה מסוימת, זהירה משהו, אולי ניתן להגיד שהעכבה היתה לטובה, שכן זה אפשר ליצירה להתבשל עוד קצת בציר התיאטרלי שלה ולהיות טובה אפילו עוד יותר ממה שהיתה אמורה להיות.

ההצגה, המבוססת על ספרו של פיליפ בסון "די כבר עם השקרים שלך", מגוללת את סיפורו של סופר מפורסם, הרואה במקרה בתחנת הרכבת את אהוב נעוריו, מה שגורם לו לשחזר את סיפור האהבה הראשונה שלו עם תומא, הגבר-גבר של התיכון, באמצע שנות השמונים, באחת מעיירות צרפת השמרניות.

שחקני היצירה, שחף ברגר, תומר נהיר פטלוק ולירן מזרחי, מפגינים עוצמה ורכות. הם מודעים לכלל הרבדים החבויים והגלויים של הדמויות אותם הם לובשים, ובהחלט מבטאים זאת במשחקם. מזרחי בתור תומא ממחיש בצורה מכמירה ונהדרת את הלבטים של בחור צעיר שמחד נתפס כאליל הבנות ושאמור לרשת את אביו, על כל המשתמע מכך, ומאידך, הולך בצד השני של פסי הרכבת ונמשך לבנים. שחף ברגר בתור פיליפ הצעיר, התלמיד המצטיין, החנון והחמוד, מצליח לעורר חמלה, הזדהות ופרצי צחוק רבים בקרב הקהל, ולהפגין את האמביוולנטיות הזו בין רצון לצעוק לכולם את בשורת האהבה הראשונה לבין הצורך לשמור אותה בסוד לבין שברון הלב הצפוי לבוא. תומר נהיר פטלוק בתור פיליפ המבוגר והמפוקח, שלבו נשבר זה מכבר, מצליח להמחיש מצד אחד את ההתרפקות על העבר ומצד שני, את הכוויה שהעבר יצר על הלב, וטבע על העור.

הבימוי המדויק והמעמיק של הכט ופרנקל מאפשר לגבש את שלוש הצלעות של המשולש הדרמטי שעל הבמה ולהפוך אותו לכדי ריקוד סלואו אינטימי ומחושב, הנכנס עמוק עמוק לחדרי הלב. אותה תחושה שפיליפ הצעיר חש לקראת סוף ההצגה אינה תחושה להט"בית בלעדית, כל אדם שאהב וננטש, בטח ובטח כשהנטישה היא מיידית וללא הכנה, מכיר את התחושה הזו – כאילו מישהו בא, הכניס יד לבית החזה ותלש חלק מהלב, ואתה אמור להמשיך לחיות ככה, מדמם את המילים שנותרו מאחור, שפעם יכולת להגיד לאהוב לבך ועכשיו אתה חייב לשתוק. עצם העובדה שפיליפ נאלץ לשמור את מה שקרה בסוד ולא לספר לאף אחד, כי מה יגידו ואיך יגיבו, הוא שמעצים את התחושה המצמיתה הזו.

יש לציין לטובה גם את התפאורה המינימלית, המדויקת אף היא, שעוצבה על ידי נאוה שטר. סיפור האהבה והשלכותיו בעבר ובהווה מקבלים ביטוי באמצעות שני לוחות סמי-שקופים ושלוש תיבות. כל אלו, משמשים למספר רב של שימושים והופכים מחלונות בית הקפה בתחנת הרכבת לקירות אולם ההתעמלות בו האהבה זכתה לגילוי ומימוש, ועד לכיסאות בביתו של הסופר, בפגישה הנערכת לעת ערב.

בניגוד ליצירות אחרות, המעבדות יצירות ספרותיות לבמה, "די כבר עם השקרים שלך" לא נפלה לבור של "לספר את הספר" על ידי הדמויות, במקום זאת, לצד עיבוד השורות לרפליקות והתרחישים לסצנות, הדמויות כתבו שורות ומילים חשובות מהיצירה הספרותית על גבי הלוחות המחיקים. בכך, היוצרים הצליחו לתת מקום לשורות החשובות שצרובות בעורו של הסופר ולאפשר להן להדהד עוד קצת בתודעת הצופים, גם ברקע של סצינות אחרות ביצירה (באופן מעניין, הכט ופרנקל, העוסקים גם בהוראה, הצליחו לשלב ביצירה אלמנטים בית-ספריים כל כך כמו הלוחות הללו). ההתרחשות הבימתית לוותה בפסקול נפלא של שירים משנות השמונים, שעובדו על ידי עידן-דוד חיים, דבר שרק העשיר את היצירה וגרם למיתרי הלב של הצופים, בייחוד אלו שנולדו בתקופה זו ומתרפקים על המלודיה המסונתזת הנהדרת שמאפיינת את התקופה הזו, לרטוט עוד יותר.

אז אם נחזור על עיקרי השיעור – אם תיקחו יצירה טובה כמו זו של פיליפ בסון, תעשירו אותה על ידי שני יוצרים מוכשרים כמו טלי הכט וניר פרנקל, תעניקו לשלושה שחקנים מצוינים כמו שחף ברגר, תומר נהיר פטלוק ולירן מזרחי לגלם את הדמויות ותוסיפו קורטוב תפאורה איכותית והרבה שירים משנות השמונים, בהחלט תוכלו לקבל הצגה מעולה, שמחד נותנת אגרוף חזק-חזק בבטן ומאידך, עושה חשק לעוד.

די כבר עם השקרים שלך

תיאטרון תמונע

עיבוד לספרו האוטוביוגרפי של פיליפ בסון

תרגום: דורית דליות

מחזה ובימוי: ניר פרנקל וטלי הכט

משחק: תומר נהיר פטלוק, שחף ברגר, לירן מזרחי

עיצוב חלל ותלבושות: נאוה שטר

מוסיקה מקורית ועיבודים: עידן-חיים דוד

עיצוב תאורה: מתן פרמניגר

הפקה: אילור מזרחי

ניהול הצגה: זוהר פורים

עיצוב גרפי: צחי אסא

למועדים נוספים של ההצגה באתר תיאטרון תמונע – הקליקו על הלינק

---