תמונה פיוטית מדויקת

על ההצגה "הכלה וצייד הפרפרים"

מאת: דנה שוכמכר

המחזות של נסים אלוני אינם פשוטים עבור קהל הצופים בתיאטרון ובכל זאת בתקופה האחרונה מספר תיאטראות  בוחרים להציג כמה מהמחזות שלו, כך למשל, בתיאטרון הבימה מוצגת ההפקה "האם יש מקקים בישראל?" ותיאטרון "גשר" בחר להציג את המחזה "הכלה וצייד הפרפרים". העלילה, שנכתבה בהשראת ציור של יוסל ברגנר, מתרחשת בפינה בפארק בה נפגשים צייד הפרפרים בשם גץ וכלה ושמה מי, המיועדת להינשא באולם האירועים של הפארק אך ברחה משם כי החתן שלה איחר להגיע. גץ, פקיד ביטוח משופם, המגיע לפארק כדי לצוד פרפרים, אך לא מצליח במשימתו למרות הציוד הרב עמו הגיע. הפגישה שלהם משבשת את סדר יומו של גץ וגורמת למי לתהות לגבי חייה בכלל ולגבי כוונתה להינשא בפרט.

ההצגה עוסקת בהחמצה, המומחשת היטב באמצעות דיאלוג פיוטי-קומי של אלוני ובמשחקם הנפלא של שני שחקנים מבריקים, אפרת בן צור בתור הכלה וסשה דמידוב בתור הפקיד-צייד. השניים נעים לאורך כל היצירה בין ייאוש וכבדות לבין קלילות וקלות דעת, ומעלים תהיות על זוגיות מול בדידות, אהבה מול אכזבה.

אלוני נותן במה לטראגיות האבסורדית של הדמויות, והמחזה מתכתב היטב עם מחזות אחרים כמו "מחכים לגודו" לבקט או "הכיסאות" ליונסקו. דבר זה, מקבל חיזוק תודות למשחק המרגש והכואב של בן צור ודמידוב. שילוב המשחק של השניים, שעבדו יחד בכמה וכמה יצירות, מתעצם בהצגה זו וממחיש בצורה נפלאה את השיאים הדרמטיים של היצירה. דמידוב יוצר דמות כאובה ובודדה של פקיד אפור בעל שגרה אפורה, המבקש להגיע לגן על מנת להיחלץ משגרת יומו. מנגד, בן צור הכניסה לדמות אותה היא מגלמת קורטוב של טירוף הניכר ברגעי שתיקה או התרסקות, ויוצר קסם על הבמה. לצד מי וגץ, מופיעות בקולותיהן דמויות נוספות ביצירה – דמות הכרוז המגולמת על ידי נטע שפיגלמן, ודמות החתן המגולמת על ידי דורי פרנס, המבקשות לשלוט על הנעשה בפארק ובחיי הדמויות.

באופן מעניין, יאיר שרמן הבמאי בחר להציב את המפגש בין הכלה לצייד בתוך שורות כיסאות הצופים, בעוד הקהל יושב על כיסאות בשטח הבמה. החוויה של צפייה בהצגה במקום בו נמצאת בדרך כלל הבמה היא ייחודית ומרתקת. בהיעדר במה קונבנציונאלית השחקנים יוצרים את המציאות הבדיונית בין הכיסאות עליהם יושבים הצופים בהצגות אחרות. בכך, בין הכיסאות בהפקה של שרמן, נוצרת זיקה נוספת, מרתקת במיוחד, ליצירתו של יונסקו.

הפרשנות של ברגנר זכתה לתפאורה מרשימה אותה עיצבה פולינה אדמוב, והיצירה כולה לוותה על ידי המוזיקה הנהדרת של אבי בנימין. אלמנט מעניין נוסף שהעצים את היצירה לשחקים חדשים הוא התזמורת החיה שליוותה את המתרחש על הבמה והיוותה כשחקן נוסף שהביע את קולו.

לסיכומו של דבר, זוהי הזדמנות נהדרת לצפות בטקסט הפיוטי של אלוני קם לתחייה בשנית בגרסה של תיאטרון גשר. משחקם של דמידוב ובן צור מרגש וכואב, היוצר צחוק ודמע גם יחד. בדיאלוגים ביניהם, הטקסטואליים והמשחקיים כאחד, הם יוצרים תמונה פיוטית ומדויקת, המעצימה את כוונותיו הדרמטיות של אלוני.

הכלה וצייד הפרפרים

תיאטרון גשר

מאת: נסים אלוני

בימוי: יאיר שרמן

שחקנים: אפרת בן-צור, ישראל (סשה) דמידוב

קולות מאחורי הבמה: נטע שפיגלמן, דורי פרנס

תפאורה ותלבושות: פולינה אדמוב

מוזיקה: אבי בנימין

תאורה: נדב ברנע

סאונד: מיכאל ויסבורד

ע. במאי: ניצן נוימן

תזמורת סימפונט רעננה:

כינור ראשון: ריטה שטיינפר

כינור שני: ישי רץ

ויולה: יעקב ספיטקובסקי

צ׳לו: גרגורי יאנובסקי

קונטרבס: מיכאל אנוחין

חליל: בוריס סולומוניק

חליל: סיוסנה חלופוביץ׳

חליל: נועה ברקוביץ׳

קלרינט: טלי הירשפלד

אבוב: עילי מישור

בסון: דימה מזור

קרן יער: אלכסיי קוסטילב

חצוצרה: מרט גורביץ׳

הקשה: ולדימיר קפלן

מנצח: בוריס זימין

צילום בכתבה: דניאל קמינסקי

מועדים נוספים:

14/6/21 20:00

15/6/21 20:00

21/6/21 20:00