הבמה כפטיש לעיצוב המציאות

על ההצגה "חבלי משיח"

מאת: נעם מרום

בחודש האחרון, עלתה בבית הספר למשחק "אימפרו" ההצגה "חבלי משיח" מאת מוטי לרנר, בבימויו של ג'וש שגיא, ובהשתתפותם של תלמידי שנה ג'. עלילת ההצגה מתמקדת במציאות ישראלית עכשווית אך פיקטיבית בה ניכרת הקצנה ימנית ופילוג בחברה הישראלית, דבר המשתקף דרך משפחה אחת שניסתה לעשות כל שביכולתה על מנת לעצור את פינוי ההתנחלות בה היא מתגוררת בשומרון. ככל שההצגה הולכת ומתפתחת, הצופים נחשפים לחילוקי דעות, מורכבויות וקונפליקטים פנימיים בתוך המשפחה, שמשקפים את הקרע הפנימי בקרב המפונים.

הבחירה האמיצה של שגיא לספר סיפור שכזה בזמן שכזה סקרנה את הצופים, וגרמה אפילו לחבורת צעירים מאיתמר להגיע ולצפות באחת ההצגות. לא בכדי, תוך זמן קצר, הכרטיסים נחטפו וכלל ההצגות הגיעו למצב של sold out. ההצגה מצליחה לסחוף את הקהל לתוך הסיפור מפני שמאוד קל להתחבר לדמויות. מעבר לכך שניתן לראות כל דמות כמייצגת של פלח וקבוצה בחברה, השחקנים הפגינו אותנטיות וחיות רבה. כמו כן, מרבית הדמויות היו עגולות וניתן היה להתחבר לקונפליקט של כל אחת מהן ולהזדהות אתן בקלות. על אף שהדמויות אינן קלות לגילום, ניכר כי השחקנים עבדו בצורה יסודית והצליחו להיכנס בצניעות ודיוק רב לנעליים הגדולות של בני המשפחה חלוקת הדעות. בין הדמויות בלטה מוריה, ילדה בעלת צרכים מיוחדים שגולמה ברגישות רבה על ידי אלה פינקל, והפכה להיות מרכז העלילה.

בכדי להגיע לדיוק ולחיות שהופגנו על הבמה, השחקנים עבדו בשיטת "מעגל פתוח" ובחקר מעמיק. שגיא מספר שבתהליך העבודה עם השחקנים הם ראו סרטים תיעודיים, נפגשו עם הרב אופיר כהן, ממפוני גוש קטיף, ועברו תהליך מעמיק של היכרות עם עולמם של משפחות שנאלצו להתנתק באחת מהעולם המוכר להן. כל התהליך השתקף על הבמה בניואנסים מדויקים להפליא בעבודת השחקנים, שבאו לביטוי בייחוד בשפת הגוף. יתר על כן, עיצוב הבמה והתלבושות, שנעשה על ידי ספיר אשכנזי, הלם להפליא את אפיון הדמויות ותרמו רבות לעלילה. כך, למשל, באחת הסצנות, שהתרחשה בחדר השינה, הייתה השתקפות של צללים מבעד לקיר הבית. מעבר לעניין שאלמנט זה עורר, הוא תרם לעלילה בדימוי אותו הוא מייצג, שכן כמו אותם צללים על קיר הבית גם מפונים רבים מגוש קטיף חשים עד היום שהם הצל של החברה הישראלית, שהם שקופים ולא רואים אותם.

מעבר למשחק ולעיצוב הנהדרים, מדובר בהצגה ייחודית גם במובן הסיפורי. לא כל יום רואים על במת התיאטרון יצירה בעלת אמירות חברתיות-פוליטיות נוקבות ולא מתנצלות. אני מברכת על הבחירה לעסוק בסוגיות רלוונטיות כאלו, שנועדו להציף לדיון שאלות מהותיות על תהליכים המתרחשים בחדרים האחוריים של התודעה הציבורית ועל מציאות הפילוג בעם, המשתקפת היטב בפילוג המשפחה שעל הבמה.

עכשיו, כשהתיאטרון פותח את שעריו לקהל הרחב (והמחוסן) קל מאוד לבחור לעסוק במחזות "קלאסיים" שמושכים הרבה קהל, אבל דווקא הבחירה לתת במה למחזה כמו "חבלי משיח" היא בחירה אמיצה שכבר ניתן ליהנות מפירותיה – תיאטראות פרינג' רבים בארץ הביעו עניין רב בהצגה במטרה שהיא תמשיך לרוץ לאחר סיום שנת הלימודים, ולהיחשף לקהל רחב יותר.

אין ספק שההצגה הצליחה להתנחל בלבי, ואני מקווה שהיא עוד תתנחל בלבבות נוספים. ההצגה הזו הצליחה להזכיר ולהנכיח את המטרה האמיתית של התרבות והאמנות, שהוסתרו בשנה האחרונה מאחורי הקלעים של החברה – לקדם שיח ציבורי, להציף נושאים בוערים על סדר היום החברתי, להזמין את הצופים לראות את המציאות דרך נקודות מבט שונות, ובאמצעות כך, אולי, לעצב אותה מחדש ולטובה. כן ירבו הצגות כאלו.

חבלי משיח

בית הספר למשחק "אימפרו"

מאת מוטי לרנר

בימוי: ג'וש שגיא

משחק: יהונתן יעקב, בר הלוי, מרים גוסטדינר, מאיה דויטש, נמרוד דורון, אלה פינקל, שחר מור חיים, תמר ריילינגר

עיצוב תפאורה ותלבושות: ספיר אשכנזי

מוסיקה מקורית: רפי פרח

עיצוב תאורה: דן גלזר