על ליצנות רפואית בימי קורונה

מאת: נעם מרום

בעקבות התפשטות נגיף הקורונה, על כולנו, ללא יוצאים מן הכלל, לא פסחו שינויי התכניות, החל בחבר'ה צעירים שחזרו מוקדם מהצפוי מהטיול-שאחרי-הצבא, דרך חתונות ואירועים משמחים שנדחו לתאריך לא ידוע ועד לגלי פיטורים ויציאה לחל"ת שעלולים להוביל לקריסה של המשק הכלכלי.

לצד כל אלו, גם התגלו בחברה הישראלית תופעות יפיפיות של סולידריות חברתית –  מאות מתנדבים בשדות החקלאות, פשרה והתגמשות מצד בעלי דירות לשוכרים, מיזמים חברתיים כמו משלוחי מנות למבודדים, שירה במרפסות, אירועים תרבותיים מקוונים ומחוות לאומיות לכוחות הרפואה, שנועדו כולם לשמח ולאחד. בין כל אלו מיזם אחד נגע ללבי במיוחד – הוספת מסכת הליצן למסכה הרפואית.

לרוב, כשמדברים על מסכה יכולות לעלות לראש מספר אסוציאציות – מסכת צלילה, מסכה רפואית, מסכת ליצן, מסכה של פורים, מסכה לפנים. מה שמשותף לכל המסכות הללו הוא שהן מכסות ו/או מסתירות את הפנים, או חלקים מהן. בשבועות האחרונים, בעקבות התפשטות נגיף הקורונה, סביר מאוד להניח שהאסוציאציות הראשונות שעולות לראש הן המסכה הרפואית או מסיכת N95.

כזכור, לא מזמן מדינת ישראל ציינה את חג הפורים. גם אם שכחנו את מגילת אסתר ואנחנו לא בדיוק "ספץ" במה החג עוסק ולמה לליצן יש מסכה, כולנו יודעים היטב שמדובר בחג של שמחה, אחדות, לכידות, אהבת חינם והכרת הטוב.

אז למה לליצן יש מסכה ואיך כל זה קשור לקורונה? ליצן מזוהה כמי שפורץ גבולות מסוימים, פריצת הגבולות יכולה להתפרש כטיפשית ומגוחכת מפני שכך אנו מפרשים את דמותו של הליצן, אבל מה שאנחנו לא תמיד יודעים זה מה הסיבה לכך. בעיקרה, דמותו של הליצן מבוססת על חשיפה של האמת, אותה אמת שלרוב מנוגדת למוסכמות חברתיות. לכן, על הליצן לעטות מסכה, או איפור כבד שמטשטש את תווי פניו המקוריים. כלומר, הליצן עוטה על פניו מסכה בכדי שהוא יוכל לייצג את האמת, עד כמה שזה נשמע אבסורד.

כולנו מכירים ליצנים, כאלו עם אף אדום, תלתלים צבעוניים וחיוך גדול ומעוטר, אבל לא כולנו מכירים את הליצנים הרפואיים – אותו אף ואותם תלתלים, אבל הם לא מופיעים על הבמות, אלא במסדרונות בתי החולים. לעיתים, למסכת "האמת" של הליצן שלהם, מצורפת מסכה אמיתית, כירורגית, רפואית.

הליצנים הרפואיים הם אמנים (בד"כ פנטומימאים ושחקנים) אשר עברו הכשרה ייחודית מסוגה בתחום הרפואה האלטרנטיבית במטרה לסייע לחולים ומטופלים להקל על כאבם ולשקם את מצבם הפיזי והנפשי. הטיפול אותו מעניקים הליצנים הרפואיים נעשה באמצעות כוחו של ההומור, תוך שימוש בטכניקות משחק גרוטסקיות השאולות מקומדית דל'ארטה ואחיותיה.

בליצנות רפואית הליצן גורם למטופל, בדרך כזו או אחרת, לצחוק. כאשר אנחנו צוחקים משתחרר במוחנו הורמון בשם אנדורפין (אותו הורמון שמופרש כשעושים פעילות גופנית מאומצת, מקיימים יחסי מין, מתחבקים, מלטפים בעל חיים וכו'..) אותו הורמון משכך את הכאב ומשפר את מצב הרוח בצורה ניכרת ומשמעותית.

בניגוד לשנים קודמות, השנה, בכניסת ה-חג של הליצנים, יצאה הודעה רשמית עבור כל הליצנים הרפואיים במדינת ישראל: "ליצנים שלנו. הודעה חשובה – לאור התפשטות נגיף הקורונה וההגבלות החדשות של משרד הבריאות, אין להיכנס לבתי אבות, מרכזי טיפול ובתי חולים – בכל הארץ. אתם עושים עבודת קודש לאורך השנה אבל מחובתנו לדאוג לביטחונכם. אנו מבקשים לקבל את ההחלטה בהבנה" (מתוך דף הפייסבוק של "שמחת הלב" – המכון הארצי להכשרת ליצנים רפואיים).

הנחייה זו היתה כואבת במיוחד לאין ספור ליצנים רפואיים. כמי שרגילים לשמח חולים יום אחר יום, דווקא בתקופה בה מתפשטת בעולם מגפה חדשה, הגורמת הרבה לחץ וחרדה – לא רק במסדרונות בתי החולים, אלא גם ברחוב הישראלי כלל, הבקשה להסיר את מסכת הליצן היא בקשה כואבת המדגישה את חומרת המצב.

בעיר באר שבע לא נשארו אדישים לנושא. מתוך הבנה שהליצנות הרפואית מושתתת על היכולת להקל על הטיפול והמטופל, היה ברור שלא ניתן לוותר בקלות על הכלי המופלא שיש לליצנות הרפואית להציע, דווקא מתוך הקושי והמורכבות שהקורונה מביאה עמה. על כן, התקבלה החלטה משמחת ע"י אנשי "מכבי שירותי בריאות", להכשיר ב"הכשרת חירום" כ-22 ליצנים רפואיים בכדי להקל על חולי הקורונה. על פי ההנחיות, ומתוך רצון לצמצם את כמות הנחשפים לנגיף, הוחלט כי הצוותים הרפואיים עצמם, עובדי מעבדה, אחים ואחיות, יעברו הכשרת בזק כליצנים רפואיים. במהלך ההכשרה, נתנו להם הכלים הבסיסיים ביותר הנדרשים לליצנים הרפואיים מתחילים.

הליצנים הרפואיים הנם אמנים מוכשרים שמצאו באמנות שלהם אמצעי טיפולי ואף מרפא אך הם לא אנשי רפואה. אולם, לאור המצב הרפואי המורכב שנוצר בעקבות התפשטות נגיף ההחלטה להכשיר את צוותי הרפואה אשר בין כה וכה באים במגע כזה או אחר עם מטופלי הקורונה, ולא לוותר על כלי הליצנות הרפואית, היא החלטה נבונה ומשמחת במיוחד. היכולת של הצוותים הרפואיים להוסיף לעבודתם את מסכת הליצן, מתוך הבנה והכרה עמוקה בכוחה של הליצנות הרפואית, היא יכולת מרשימה הראויה להערכה רבה.

בתקופה זו, לא יזיק לנו להיעזר בכוח הטיפול שיודעת הליצנות הרפואית להעניק. כולי תקווה שבקרוב יוכלו הליצנים הרפואיים לחזור למרכזי הטיפול, כדי לעשות את הדבר שהם יודעים לעשות הכי טוב – לשמח ולשקם מטופלים. עד אז, אשמח לראות עוד ליצנים רפואיים ותיקים מכשירים צוותים רפואיים בכדי לשמח את חולי הקורונה, כמו גם מטופלים אחרים שמזלם לא שפר עליהם ונמצאים בבידוד מסיבה כזו או אחרת.

אז נכון שזה לא אידיאלי לשנות את התוכניות שלנו, ונכון שזה לא נעים להיות בבידוד או בהסגר בבית אבל עלינו לזכור שישנם חולים במגוון מחלות שנמצאים בבידוד כבר תקופה ארוכה, ולהם אין את הברירה אלא ללבוש מסכת הנשמה כדי לנשום, או מסכות אחרות כדי לא להידבק באי-אילו חיידקים.

המיזם של הליצנות הרפואית בצל הקורונה נגע ללבי במיוחד, והותיר אותי תוהה – האם רק הכאב הוא זה שמחבר בינינו? האם אנחנו צריכים לחכות למגפה בקנה מידה עולמי כדי שתזכיר לנו לפעול במישורי הסולידריות החברתית? אם חשבתם שזה אבסורד שליצנים צריכים לעטות מסכה בשביל לחשוף את האמת, בעיני זה אבסורד שאנחנו צריכים לחכות למגפה בשביל שתזכיר לנו מהי אחדות, מהי ערבות הדדית, ומה באמת חשוב לנו. ואולי אנחנו קצת דומים לליצנים? גם אנחנו צריכים לשים על עצמנו איזו מלחמה או איזו מגפה כדי לחשוף את האמת הפנימית שלנו – להוציא מעצמנו את אהבת החינם והסולידריות החברתית החוצה.

אני מקווה שבעוד כמה שבועות הקורונה תחלוף וכולנו נחזור למסכת השגרה, אבל רגע לפני שזה קורה שווה להקדיש מחשבה – איזו מסכה אנחנו באמת רוצים לעטות?