על ההצגה "מהומות קיוג'ה"

מאת: אביב שור

אם הייתי יכולה לבחור להתחתן עם טייס, מלח, מתכנת או שף, הבחירה שלי הייתה ברורה – הייתי בוחרת במתכנת. זו הבחירה הבטוחה עבורי – מקצוע מבוקש, משכורת של הייטק, בונוסים, עבודה משרדית עם גיחות לחו"ל, ובקיצור כל היתרונות שיכולתי לחלום עליהם בגבר אחד, במקצוע אחד.  אמנם, טרם נפלה בחלקי הזכות לצאת עם מתכנת מן המניין אבל יש הרבה דגים בים וכל מה שדרוש הוא להטיל חכה באחד מאזורי ההייטק המרובים בארצנו. לא כך הדבר עבור בנות קיוג'ה האיטלקיות, שכמהות בכל מאודן ונפשן להתחתן, אך בחירתן היחידה נעה בין דייג עני אחד לדייג עני אחר.

במשך כל ההצגה (שעה וחצי בקירוב) מתחוללת מהומה סביב הגפרור שהצית את חבית השמן הרותחת, הלא הוא "טופולו", בחור עני, גלמוד, ללא משפחה או סירה או פרנסה שכל רצונו, כמו כל בנות הכפר, הוא להתחתן. מפאת תמימותו, או נכון יותר טיפשותו, של טופולו, בשבריר של רגע, עומד כל הכפר על הרגליים, סכינים נשלפות וחלומן הנכסף של בנות הכפר להתחתן עם בחירי לבן עומד להתנפץ לרסיסים.

על אף שרותקתי לכל המתרחש לנגד עיניי על הבמה ולא הצצתי בשעון אפילו פעם אחת, כל העת קינן בי הספק האם אני צופה בקומדיה או שמא אני בעצם צופה בטרגדיה? הצורך הבלתי נשלט של בנות קיוג'ה בגבר החזיר אותי לשנות העשרים המוקדמות שלי כשניסיתי לדמיין איך יראה הבעל שלי. משהתבגרתי ועברתי על כל הצ'ק ליסט של החיים – צבא, לימודים, טיול, מעבר בין עבודות וכמה דירות, כשהגעתי לפרקי וכבר הפנמתי את הרעיון של "לא טוב היות האדם לבדו", התחלתי להיכנס ללחץ שאני לא בזוגיות רצינית. אך האם הזוגיות היא בבחינת "Must have" כפי שחיות בנות קיוג'ה או "Nice to have" כפי שאני רוצה להאמין?

באשר לבנות קיוג'ה, שחיו במאה ה-18 באיטליה, התמונה ברורה – תלות מוחלטת של נשים בגברים, כמו הזדקקות של גוף האדם לחמצן ומים. "חרדת אי הזוגיות" שאופפת אותן יכולה אולי לנבוע משתי סיבות עיקריות: עוני וילדים (או חוסר יכולת להביא ילדים לעולם/לגדל אותם לבד).

האם בימינו, הנשים עומדות מול אותו חשש של מעמד כלכלי נמוך ואי יכולת להביא ילדים, כמו אז? וודאי שלא. אם כך, מדוע אנו עדיין חוטאות באותה חרדה שורשית ועמוקה של רצון בלתי נשלט לזוגיות? אולי משום שזהו דרכו של עולם, אולי משום החינוך שקיבלנו מן הבית ומן הסביבה, אולי אלה הם ההורמונים שלא נותנים מנוח. אני מאמינה שאם כבר בחרנו בזוגיות, רצוי שלא נבחר מהמצוי, לא נתפשר בין דייג עני אחד לאחר, אלא שכל אחת ואחת תבין שהיא יכולה לבחור מהרצוי, בהתאם למה שלבה בוחר.

מהומות קיוג'ה

סמינר הקיבוצים, בית הספר לאמנויות הבמה

מאת: קרלו גולדוני

בימוי: מורן ארביב-גנס

שחקנים: ליאור אביבי, כרמל אבידן, תמרה אפשטיין, דני הרציאנו, סתיו וקנין, עדי אדם חליף, רון יגרמן, יעל סדן, איתי סמו, יהל פפו, אוריה לימור קומורניק, טליה רעים, אסף שורק

מוזיקה מקורית: יותם גוב

עיצוב במה ותלבושות: קארין בראונר

עיצוב תנועה: טולה דמארי

עיצוב תאורה: זיו וולושין

מועדים נוספים: 17-20/11/19 | 20:30 | סמינר הקיבוצים (אולם הדרמה ג12)

למידע נוסף על הצגות בית הספר לאמנויות בסמינר הקיבוצים – הקליקו על הלינק