על ההצגה "הסונטות של שייקספיר"

מאת: תמר צפריר

כולנו נתקלנו ברעיון הזה בשיעורי לשון בתיכון או אפילו שיעור דרמה ביסודי, למי שנפל בחלקו המזל: אותו המשפט יכול לקבל משמעויות שונות אם נהגה אותו באינטונציה שונה או נדגיש מילים שונות במשפט. זה יכול להיות תקף למשפט כמו: "אני אוהבת אותך" שיקבל שלוש משמעויות שונות בהתאם למילה אותה נדגיש בהגייה, ואפילו למשפט כמו "היא גנבה את הכסף". המשמעות יכולה להשתנות גם אם נחליף את סדר המילים במשפט, אבל בערך כאן מסתיים הטריק החביב הזה. האמנם?

קבוצת תספיס לקחה את העיקרון הזה ומתחה אותו לעוד כמה פרספקטיבות. הם אמרו את אותו משפט מתוך דמויות שונות, סיטואציות שונות, חזרו עליו כמה פעמים, חזרו על חלקים ממנו, או חילקו אותו בין כמה דוברים. רק שהטקסט שלהם לא היה משפטים יומיומיים של חול, אלא הסונטות של שייקספיר.

הסונטות של שייקספיר, למי שלא מכיר, הן אסופה רחבת יריעה של 154 סונטות, המציגות שייקספיר אחר מזה המוכר לנו כמחזאי. כמשורר, נושא העיסוק העיקרי שלו הוא הוא עצמו ורגשותיו. הסונטות ראו אור לפני כ-400 שנה, אך בדיוק כפי מחזותיו, לא נס לחן עד היום. הן ממוענות לדמויות ספציפיות מאוד בחייו של שייקספיר ומצטייר בהן משולש אהבה בינו לבין אישה וגבר החוזרים ומופיעים שוב ושוב. יחסו כלפי השניים משתנה ולעיתים לא כל כך ברור מי בתפקיד מאהב ומי בתפקיד ידיד. התמות המרכזיות שמולבשות על משולש האהבה הן יופי חיצוני, זמן שאוזל ודועך, פרידה וקנאה.

את המלאכה התיאטרונית של עיבוד הסונטות לטקסט דבור ופעיל, עשו קבוצת תספיס והבמאי מאיר בן סימון בחן וכישרון רב. לעיתים, בחרו לשלב סונטות שלמות, ולעיתים "סרגו" שתיים שונות עם בסיס תמאטי משותף והמכלול שנוצר קיבל אחדות סיפורית ודרמטית שלמה. כל זה נעשה תוך נאמנות בלתי מתפשרת לטקסט (לא שונתה או נוספה אף לא מילה אחת!), הקפדה על הנגשתו באמצעות אינטונציה ודיקציה מדויקות, והשמתו בפי דמויות מלוטשות היטב.

השפה הבימתית הויזואלית הייתה מהמדויקות שיצא לי לראות. שילוב של תלבושות לבנות עם קווים גיאומטריים, מראות בצורות וגדלים שונים, מכחולים וצבע לבן יצרו עולם מתעתע, מינימליסטי, גיאומטרי, קווי ומונוכרומטי שהיווה מרחב נקי בו המילה המדוברת, המשחק והדמיון יכולים לפרוח. יחד עם תאורה מגוונת ומתוחכמת שהמשיכה את הקו הגיאומטרי של התלבושות, הושלם מילון הצורות הבימתי לתוכו נכנסה עבודת המשחק של הקבוצה.

חמשת השחקנים הציגו על הבמה עבודת גוף מרשימה שהשלימה את הטקסט והחמיאה לו. הם החליפו דמויות בקצב מרשים ובהרמוניה יוצאת דופן ובבואם לעצב את הדמויות השונות הצליחו להימנע באלגנטיות מקלישאות אפשריות. הכבוד שרוחשים חברי קבוצת תספיס לסונטות ניכר היטב בעבודתם. ניכרת גם עבודת המחקר שלהם לטובת עיצוב דמויות, הגדרת יחסים ביניהם ובניית רצף נרטיבי.

הייתה זו שעה של הנאה צרופה מאירוע תיאטרוני קולח שאי אפשר שלא להתלהב מעצם קיומו – תשובה עכשווית, אינטליגנטית ומדויקת ליצירה שנעשתה לפני לא פחות מ-400 שנה. מעניין מה שייקספיר היה חושב?

"הסונטות של שייקספיר- תיאטרון שירה על אהבה ויצירה"

קבוצת תספיס מתארחת בתיאטרון צוותא.

מאת: וויליאם שייקספיר

תרגום: שמעון זנדבנק

בימוי: מאיר בן סימון

בהשתתפות: יואב אמיר, רעות ברדה-לוי, אודליה דדון, דבי לוין וגל שמאי.

עיצוב חלל: זהר אלמליח

תלבושות: רונה משעול

מוסיקה: נדב ויקינסקי

תנועה: עומר שמר

תאורה: מיכאל אליעזר

ייעוץ אמנותי: רועי שולברג

מועדים נוספים:

31/3/19 | 20:30 | תיאטרון צוותא

לדף הפייסבוק של קבוצת תספיס – הקליקו על הלינק