על ההצגה "הליכה, שחייה, ריצה – אצל הים"

מאת: תמר צפריר

קבוצת התיאטרון רות קנר מעלה את מופעה החדש באולם ורדה בסוזן דלל. בישיבה בכיסא הנכון, בשורה הנכונה (ולא הראשונה!), ניתן לראות מחוץ לחלונות את בנייני העיר הקרובים-רחוקים. בניין שלום מונח רחוק על קו האופק ומבעד לחלונות המקושתים נראה בעצמו כמו תפאורה. באווירה הציורית הבלתי נמנעת הזו, מתרחש אירוע תיאטרוני המבוסס על שלושה סיפורים קצרים מאת ס. יזהר. לא מדובר בהצגה, וגם לא בפרפורמנס, אלא באירוע תיאטרוני בשלושה חלקים מתוזמרים היטב (הליכה, שחייה, ריצה), כולל ההפסקות הקלות שבין לבין.

הליכה. ים כינרת, היא והוא, 5 נקודות מבט. מי יעשה את הצעד הראשון? המתח באהבה ראשונה הוא נושא שקל להזדהות איתו. אך כבר לפני תחילת ההצגה, וגם במהלכה, נשמעים ברקע, פעם בהקלטה ופעם בדקלום, חישובים בקול של רווח ממכירת הכרטיסים. זו שבירה מוצלחת של אשליית העולם הבדיוני.

החומריות של התפאורה והתלבושות, כמו גם הצלילים שמופקים על הבמה, נעימים ואסתטיים. התאורה אקספרסיבית ומיטיבה עם הטקסט. במהלך ההצגה, אין שינויי תפאורה למעט שינויים קלים באופן לבישת התלבושות שהן עצמן גם סוג של תפאורה, בתפאורה כה מינימלית. רגע לפני שהעין משתעממת מחוסר גירוי ויזואלי, יש שינוי דרסטי בתאורה וגם בתלבושות וכך מסתיים במפתיע החלק הראשון.

טון דיבור מהורהר, עצירות מהוססות, דיבור בגוף שלישי ומטפורות קשות לפענוח, עלולים לעייף מהר מאוד את הקהל. יש להעריך יצירות עם שפה לא מתנצלת כשל "הליכה", אך יש גם לתת את הדעת על הקושי שהשפה הלא מפוענחת הזו יוצרת בקרב הצופה שנאבק להתרכז במהלך הנרטיבי.

שחייה. הים התיכון. הצצה למחשבותיו של אדם טובע. לאחר הפסקה קלה בסוף הקטע הקודם, האנרגיות של "שחייה" מתחילות גבוה וצדות את הריכוז של הקהל מהרפליקה הראשונה. גם כאן, יש שבירה של אשליית התיאטרון, הפעם באמצעות צלילים סטטיים אקראיים או התלבטות בקול של השחקנית טלי קרק על הגייה נכונה של מילה.

"שחייה" מתאפיינת בשימוש יוצא מן הכלל במוזיקליות ובתנועה. העיסוק הוא בנושא ברוטלי, מוות בטביעה, אך הבמה עדיין אסתטית מאוד וכך גם צלילי הקסילופון הנעימים ברקע. עם זאת, בהתאם לנושא, פעולות השחקנים לא מפסיקות להפתיע ולזעזע את הקהל. גם כאן, נדרש מאמץ כביר להתרכז בנרטיב הסיפורי.

ריצה. ים המלח. נוף. הסיפור השלישי והאחרון לערב הוא הכי אקסטרווגנטי, מעניין, מפרק ומפורק,  ובהתאם גם הכי מאתגר. "ריצה" שוברת לא רק את אשליית התיאטרון, אלא גם הטקסט נתון תחת מתקפה. בשברה, המילה הכתובה הופכת לאמצעי וויזואלי שמוקרן ומרקד על גבי מסך ג'ריקנים. בקטע הזה באירוע התיאטרוני, התהליך ההדרגתי של גריסת הטקסט מגיע לשיאו. הסיפור הנרטיבי מועבר באמצעות צלילים, תנועה ואמצעים ויזואלים, וקדושת הטקסט יורדת מגדולתה.

לאורך כל האירוע התיאטרוני, חברי קבוצת תיאטרון רות קנר היו ברמת ריכוז מירבית. המשחק שלהם היה מהוקצע, לעילא ולעילא. הביצוע הווקאלי, הדיקציה והאינטונציה, מלוטשים. ניתן לראות בבירור את הכבוד הרב שהם רוחשים לתהליכי היצירה ולמדיומים בהם הם עוסקים. הם לא מחסירים תשומת לב מאף פרט, כולל מה יהיה הכיבוד והשתייה הקלה (מי ורדים!) במהלך ההפסקות הקלות בין הקטעים, ועמידה בלתי מתפשרת בזמנים. דבר נוסף שמשותף לכל החלקים הוא אסתטיות מהמעלה הראשונה בכל הרבדים: פלטת צבעים, תפאורה, תאורה, תלבושות וצלילים.

ניתן לסכם ולהגדיר את "אצל הים" כמלאכת מחשבת, עבודה יוצאת דופן ומדויקת של יד אמן רגישה.

"אצל הים"

קבוצת התיאטרון רות קנר

לפי ספרו של ס. יזהר

בימוי ועיבוד: רות קנר.

בהשתתפות: שירלי גל, רונן בבלוקי, עדי מאירוביץ', דניאל אדוורדסון וטלי קרק.

עיצוב במה: רוני תורן

דימויים חזותיים לריצה: הילה לולו לינ פרח כפר בירעים

מוזיקה להליכה ולשחייה: אילן גרין

מוזיקה לריצה: אבשלום אריאל

עיצוב תאורה להליכה ולשחיייה: שקד וקס

עיצוב תאורה לריצה: יאיר ורדי

תלבושות: הילה הראל

יצירת רכבת: חנא פרח כפר בירעים

עריכה ומיפוי הקרנות: ניתאי שלם וסיוון פרסלר

סאונד: אסף נוי

מפעיל תאורה: איליה פלד

בהצגת הסיפור "שחייה" מופיע שיר של חזי לסקלי

אסיסטנטית לרות קנר: טליה אמה ברמן

הפקה: יאיר ורדי

ניהול קבוצת התאטרון: שירה יובל

שרים ומנגנים בהקלטות לריצה: אבשלום אריאל, טום בוליג, נטע ברזילי, שאול ברקן, תומר דמסקי, רון זילברשטיין, שרי זק-לוי, בן טברסקי, דני כהן, תמרה נישרי, עדו עקוב, טלי קרק ועודד רייך

מיקס: רפאל כהן

מאסטרינג: ארן לביא

 

מועדים נוספים: 

4/4/19 20:00 | 5/4/19 13:00 | 6/4/19 20:00 | אולם ורדה, מרכז סוזן דלל.

לאתר של קבוצת תיאטרון רות קנר – הקליקו על הלינק