שיטת השקשוקה והאח הגדול

על ההצגה "השיטה"

מאת: אביבה רוזן

השיטה עובדת? כשמדובר בהצגה "השיטה" של תיאטרון באר שבע, בבימויו של עמית אפשטיין, היא בהחלט עובדת. ההצגה מרתקת ואין בה רגע דל, שעה ועשרים של דילמות רגשיות ונפשיות עוצרות נשימה, במהלכה הצופים מנסים לפתור תעלומות יחד עם השחקנים.

מועמדים לעבודה מגיעים לריאיון. כל אחד מאתנו מכיר את הסיטואציה הזאת. זהו ראיון מתקדם, רביעי במספר, והרצון להצליח בו מאוד גדול. המוטיבציה הגבוהה מביאה לכך שהדמויות במחזה מוכנות לעשות דברים קיצוניים כדי לקבל את העבודה. הן חושפות את עצמן ומשחקות משחקים שמקשים עליהן רגשית. כל דבר נוסף שאכתוב על ההצגה יהווה ספוילר שיפגום במתח ובציפייה שמתפתחים במהלך ההצגה, ובהבנת המוטיבציות של  הדמויות.

השיטה - מעיין קאופמן.png

השיטה. צילום: מעיין קאופמן

רוחו של האח הגדול מרחפת כל העת על הבמה. הכל ידוע והפרטיות נגמרת בתוך החדר. התאגיד הוא יודע-כל שחושף את הסודות האפלים ביותר מעברם של הנוכחים ומאלץ אותם להתמודד עם הנימים העדינים ביותר של נפשם. במהלך השהייה בחדר, הם מגיעים לאלימות מילולית ואפילו פיזית, ומתומרנים לעשות דברים שלא היו מעלים על דעתם לעשות במצבים נורמטיביים. כל זה, ברור, כשהאח הגדול צופה בהם ונותן להם הנחיות אכזריות תוך כדי ביצוע המטלות שמונחתות עליהם. המועמדים יכולים לעזוב בכל רגע נתון, אבל ברגע שעוזבים, המועמדות מתבטלת. זוהי הנחיה אכזרית שמביאה את הנוכחים להמשיך למרות הכל. זה מזכיר לא רק את אורוול, אלא גם תוכניות ריאליטי בטלוויזיה, ואולי השניים חד הם. החיים בעולם הקפיטליסטי שלנו, עולם האח הגדול והכסף הגדול, גורמים לאנשים להתמודד על הצלחה והכנסה בעולם קר ומנוכר, בו כל אחד יודע שהוא נמצא תחת זכוכית מגדלת וצפייה בלתי פוסקת. במצב זה, מתחדדת אישיותם של המועמדים המתחרים על התפקיד הנחשק, ותכונותיהם הגרועות ואף דעותיהם הקדומות כנגד השונים מהם מתגלות בצורה מכוערת ביותר.

בעולם בו חזונו של אורוול התממש כבר מזמן, כולם יודעים הכל על כולם ואינם יודעים דבר על איש, ובייחוד על עצמם. מהם גבולות המצפון והמוסר בעולם כזה, שבו קפקא מגיע אלינו בהפוך על הפוך? מה אנחנו בעולם בו השיטה וההתנהלות הנדרשות הן חסרות פנים, פחד ואמפתיה אמיתית לזולתנו?

ההצגה מוצגת בחדר גדול ויש אווירה של אינטימיות וקרבה. הצופים יושבים לעתים במרחק סנטימטרים בודדים מהשחקנים. האינטימיות הזאת, שמאפשרת אמפתיה רבה יותר לדילמות של הדמויות, מאפשרת גם הצצה לתוך עצמנו. מה היינו עושים בסיטואציות כאלה? האם היינו משתפים פעולה עם 'השיטה' לטובת תפקיד בכיר שהרבה תגמולים לצדו, או שהיינו קמים במיאוס והולכים הביתה, כדי לא לפגוע עמוקות באחרים ובעצמנו, כנדרש במשימות?

המשחק מצוין ומשכנע. התחברתי במיוחד למשחקה של מעיין תורג'מן, האישה באדום, חזקה אך מנסה לשתף פעולה. האישה התאגידית שמנסה לשלב קריירה ומשפחה, לא תמיד בהצלחה יתרה. כן, זה כנראה הג'נדר שמדבר אלי.

"השיטה" היא מותחן פסיכולוגי, ולצד האלמנטים המותחים שבו, יש רבדים פסיכולוגיים ואנושיים רבים שהצופים מתחבטים בהם לאורך ההצגה, אך עושים זאת בהנאה מרובה. המלצתי: לא ללכת, לרוץ!

"השיטה"

תיאטרון באר שבע

מאת: ג'ורדי גלסרן

תרגום: תום אבני

בימוי: עמית אפשטיין

משתתפים: אודי בן דוד, רון ביטרמן, עומר עציון ומעיין תורג'מן.

תפאורה ותלבושות: אלונה ויינשטיין

עיצוב תאורה: איל דניאל

מוזיקה: טל פורר

כדאי לעקוב אחר מועדים נוספים באתר התיאטרון

לראיון עם במאי "השיטה" עמית אפשטיין – הקליקו על הלינק

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s