כחול ועמוק לא ישטפוה

מאת: שני בן דוד

את ההצגה החדשה של בית ליסין, "הים הכחול העמוק" בבימויו של אלון אופיר, אפשר גם לאפיין כהצגה פרינג'ית טיפוסית. אולי כי חווית הצפייה יוצרת תחושת טלטלה רגשית מסוימת, שעשויה ללוות את הצופים, גם אחרי שחצו את פתח ביתם.

המחזה, שנכתב אי שם בבריטניה בתחילת שנות החמישים, השכיל להציג עלילה טרגית ונוגעת, וזאת למרות שאינו מתכתב בהכרח עם יסודותיו הטיפוסיים של הז'אנר. במילים אחרות, המחזה מציג סיפור אנושי פשוט על אהבה ועל רגעי המשמעות שהיא מוסיפה לחייהם של אלו המבקשים להעמיק לתוכה. אם לדייק, גם במחזה המקורי וגם בעיבוד החדש של בית ליסין, לא תמצאו רגעים טרגיים שהנם תוצאה ישירה של חטא ההיבריס, או לחילופין, סיפור על אהבה בלתי אפשרית שמסתיימת במוות אכזרי. אבל בהחלט מובטחת לצופה חוויה מטלטלת לא פחות, שמקורה בכאב המוכר כמעט לכל אדם, שחווה את כוחה של אהבה.

בהתאם לשמה, "הים הכחול העמוק" מבטאת באופן מופלא את היכולת של אמנות הבמה לקדש מוטיב. למרות שבתפאורת הבמה ב-"בית ציוני אמריקה" אין כל ביטוי המזכיר חוף ים או דיאלוגים העוסקים באופן ישיר בחוויה ימית כזו או אחרת, ניכרת סימבוליות מבורכת הקושרת דווקא בין הים לאהבה. קידוש מוטיב הים מבקש להדגים כיצד אדם שבוחר להפקיר את חייו לכוחות הכרוכים בכניסה לעומקה של אהבה סוערת, צפוי לחוות טלטלה עוצמתית. בכך, למעשה, תפקידו של הים הוא לדמות את הסיכון שיש בהתמסרות האדם לאהבה, דבר המבהיר היטב כי לדידו של כותב המחזה מדובר בחוויה כמעט זהה לזו של אדם הבוחר לשוט לעומקו של ים סוער, ללא חליפת הצלה.

ההצגה, שנכתבה על ידי טרנס ראטיגן, מספרת את סיפור האהבה ההרסני של הסטר, החיה עם גבר צעיר ממנה, למענו עזבה את בעלה השופט. כבר בדקות הראשונות, הצופים עדים לניסיון התאבדות כושל של הסטר, שבנוסף לתלאות שהובילו אותה למעשה, נאלצת לשאת גם את עוגמת הכישלון הטכני של התאבדותה ואת חטטנות שכניה המבקשים להיחלץ לעזרתה ובעיקר להבין בסקרנותם מדוע (בתקופה בה נכתב המחזה, המעשה אף נחשב לפלילי). בהמשך נחשפות הסיבות לבחירה של הסטר בכניעה לגלים.

לימור גולדשטיין, המגלמת את הסטר, מצטיינת במשחק טוטאלי ומרגש, וע"י כך היא למעשה פוסחת על הבדלי התרבות והזמן של המחזה. בין דמויות המחזה, נמנים שכניה של הסטר שמבקשים להציל אותה מניסיונות חוזרים, ובני אותו משולש אהבה שכובל אותה – מושא אהבתה הנוכחי ובעלה לשעבר. גולדשטיין וחבריה לקאסט, מאפשרים לקהל להתרגש מאותו כאב אוניברסלי על אהבה, וכך יסודותיו הבריטיים והתקופתיים של המחזה המקורי הופכים בלתי רלוונטיים, ומאפשרים לצופה הישראלי להתרגש מחוויה אותנטית ולוקאלית.

כאמור, העלילה שנפתחת בניסיון התאבדות כושל של הסטר עלולה להתפרש כהתחלה של עוד מחזה טרגי. אולם, מנגד, הטקסט הכתוב והמשחק, שברובם קומיים בכלל, עוטפים את החוויה הטרגית ומציפים את הקהל בקשת רגשות רחבה יותר. לאורך ההצגה, הצופה חש באווירה נינוחה וקומית, מסיר מעליו את חליפת ההצלה ולכן, מגיע לא מוכן לרגע השיא של ההצגה שסוחף אותו לסערה רגשית מטלטלת.

אם בהמלצות עסקינן, קשה להגדיר את ההצגה כאתנחתא מבדרת המשכיחה את תלאות היום. עם זאת, לאלו המחפשים להתרגש מעוד סיפור פשוט, על אהבה ועל המשמעות שהיא מביאה עמה לחיים, כדאי להיסחף לים הכחול העמוק!

הים הכחול העמוק

תיאטרון בית ליסין

מאת טרנס ראטיגן

תרגום: עידו ריקלין

בימוי: אלון אופיר

משתתפים: לימור גולדשטיין, נדב נייטס, לירון ברנס, נמרוד ברגמן, נעמה שפירא, מאי קשת, ויקטור סבג ועופר רוטנברג.

תפאורה: סבטלנה ברגר

תלבושות: אולה שבצוב

מוסיקה: שמוליק נויפלד

תאורה: זיו וולושין

מועדים נוספים: 13-15/3/18 20:30 | 22/3/18 20:30 | 23/3/18 21:30 | 24/3/18 20:30 | 8/4/18 20:30 | 9/4/18 18:00 | 10/4/18 11:00, 20:30.