ארבע יוצרות/יצירות מעולות שעוד תשמעו עליהן
יצירה נשית לא מוגבלת לחודש אחד בשנה, או ליום בינלאומי אחד, היא נוכחת בכל מקום והיא מתעצמת מדי שעה. למרתה היה הכבוד לארח חלק מהן בערב "במרתה 2" שנערך בסוף אפריל, ובחלקן היא צפתה מאפילת הקהל כשעלו על הבמות השונות ברחבי תל אביב. קבלו אותן, עוד תשמעו רבות עליהן, הבטחה של מרתה.
# 1 אני, בת אל – בת אל פאפורה
היוצרת המוכשרת הזו, כולה בת 26, היא כל כולה תיאטרון. היא נושמת, רוקדת, שרה, יוצרת תיאטרון, בין אם בהצגות השונות בהן השתתפה ומשתתפת ("גשר", מישהי?) או במופע המעולה שלה "אני, בת אל" המופיע בתיאטרון הקאמרי. מדובר במופע משודרג למופע שעלה בצוותא, שכולל כעת אפקטים וויזואליים, ריקודים ושירים. והשירים של פאפורה נותנים פייט לדרמה המתחוללת על הבמה, כאשר היא משתפת את הקהל, בצחוק ודמע, אודות סיפור חייה. אודה שאחד השירים, החותם את ההצגה, לא רק שגורם לנימי ההשראה לפקוע אלא גורם להתמכרות קשה ולשמיעת השיר בריפיט, כמו שמרתה עשתה תו"כ ההליכות שלה ברחבי גבעתיים (ועם תושבי רחוב וייצמן, הסליחה).
מועדים נוספים: 26/5/15 21:00
# 2 Man, I feel like A Woman – אנסמבל בובצ'קה
יש שמועה שיש בעיר אנסמבל חדש, בובצ'קה שמו, שכולל רוב נשי וגבר אחד שמנסה להתמודד עם כל האסטרוגן הזה (על פי הגדרתן…). האנסמבל הזה קם לפני שנה, וכבר מצליח להכות גלים ולהעלות מופע איכותי במיוחד על בימת צוותא. מהמעט שמרתה ראתה, והיא תראה עוד יותר, מדובר ביוצרות (ויוצר) מוכשרות במיוחד, מצחיקות ביותר, שלא מפחדות להעלות גם נושאים קשים לעיכול, אך הן עושות זאת בחן רב ובמראה מהמם.
מועדים נוספים: 10/5/15 20:30 צוותא
# 3 וונדי ופיטר – תיאטרון הבימה
ההצגה, פרי סמינר הקיבוצים, בוימה על ידי תום ווליניץ ואומצה בחום על ידי התיאטרון הלאומי. מדובר בעיבוד למבוגרים לסיפורו המפורסם של פיטר פן, המציג כיצד פיטר פגש את וונדי, הביא אותה לארץ-לעולם-לא ועל מערכת היחסים הטעונה שלהם. בניגוד לסיפור לילדים, ההצגה מתמקדת יותר במערכת היחסים של השניים.

שחקני ההצגה, ובעיקר גילי בית הלחמי כוונדי ושגיא טל כקפטן הוק, עושים עבודה מצוינת. הבימוי לא נופל מאחור, ומוצא פתרונות נהדרים לתעופה ללא כבלים נעלמים לעין ולעיצוב המקומות בהם מתרחשת העלילה, בעזרת מספר קוביות שחורות בלבד. כמו כן, ווליניץ הבריק בליהוק הילדים האבודים ושודדי הים, בכך שהעניק את התפקידים לקהל היושב מסביב לבמה, ומופעל על ידי הדמויות. יש לציין לשבח את המחווה היפה, שלא נעלמה ממרתה, לגרסת פן של חנוך רוזן. עם זאת, קצת קשה למרתה להתעלם מהמסרים השוביניסטיים העולים מהמחזה, שוונדי והצאצאיות שלה יוכלו לשחק עם פיטר רק בתקופת נקיון האביב. גם אם מדובר באלמנט מהמחזה מהתקופה ההיא, ניתן ואף רצוי היה לעבד זאת.
מועדים נוספים: 19/5/15 20:00
# 4 ענבל חנוכה עושה סטנד-אפ
על אף שרבים גורסים אחרת, מרתה טוענת כי סטנד-אפ קומדי הוא בן דוד של התיאטרון. תחשבו על זה שנייה – יש אמן במה וקומיקאי על הבמה, הקהל לרוב בחושך, יש מוסכמות של מחיאות כפיים וכדומה. אמנם אין קיר רביעי, וסטנדאפיסטים רבים שואבים את החומרים שלהם מהקהל, כמו אדיר מילר, אבל הם עושים זאת באמצעות אלתור, אימפרוביזציה, עוד כלי נהדר של התיאטרון.
על אף העובדה שיש יוצרות תיאטרון רבות, אין סטנדאפיסטיות רבות בישראל, והמקצוע הוא גברי ברובו. לכן, לאלו שכן מנסות לחדור את השוק, קצת יותר קשה, אבל כשהן מצליחות לעשות זאת, אין דבר נשגב יותר, כל עוד הן מצליחות להצחיק…. ענבל חנוכה יודעת להצחיק. מדובר בסטנדאפיסטית צעירה, בוגרת החוג לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב, שעושה את צעדיה הראשונים בתחום הסטנד-אפ. החומרים שלה מדברים בעיקר על נשיות, והיא דוברת את השפה באופן שוטף. עם זאת, בכדי לשכלל את כישוריה הטובים, היא חייבת להמשיך ולהופיע, ולא לחדול, גם אם בהתחלה לא יהיה שטף של צחוקים. מבחינת האיכות והווליום, היא הרבה יותר טובה מאלו שנמצאות כעת בפריים טיים, לצדו של אסייג…