"רבותי ופתאום תחדלו מלצחוק…"

מאת: מרתה יודעת

המופע המוזיקאלי "קברכט" בבימוי נופר ברקול, מהנה וסוחף מבחינה מוזיקאלית וקולית. גם הבחירה בטקסטים מהם מורכב המופע אינה סטנדרטית. אך הבחירה העיצובית והמשחקית לא עוזרת לקרב את הטקסטים האלו לקהל ולהביא את הרלוונטיות העכשווית של הטקסט.

ברקול בחרה את הטקסטים בצורה מעוררת הערכה. אמנם יש שם שירים מוכרים כמו "מקי סכינאי" ו"ג'ני של הפיראטים", אבל יש הרבה שירים וקטעים מתוך מחזות שאינם מוכרים. בתקופה בה ברכט חוזר להיות פופולארי מאוד בתיאטרון ("הנפש הטובה מסצ'ואן" בגשר, "אמא קוראז'" של אודי בן משה בקאמרי וכו') כשלרוב מעלים אותו דווקא בגישה של חומר קליל ו"מבדר", הניסיון של ברקול להתמודד עם טקסטים פחות מוכרים הוא ראוי לציון. הבחירה בטקסטים חושפת את הרצון לעסוק בנושאים חברתיים ויוצרת סוג של נרטיב של אנשים בחיפוש כושל אחר מקום יותר טוב לחיות בו. הצד החזק ביותר במופע, אין ספק, הוא העיבודים המוזיקליים הסוחפים של אתי שמעוני, הביצוע של הנגנים קובי ליליאן, קארין מרקוביץ ואור סידי והשירה המקצועית של הזמרים-שחקנים אשרת איינגדשט, יוסי טולדו, אוהד יהודאי, ניצן קרביץ ונעמה שטרית. במיוחד בלטו לי הביצוע ל- "עץ שזיפים" ו"זמר בילבאו" שנתקע לי בראש מאז הצפייה…

 

ההצגה מתחילה בהקרנה של סרטים גרמניים אילמים בשחור לבן שנותנים את ההשראה לשפה החזותית של ההצגה, יחד עם אקספרסיוניזם גרמני והקברט. השחקנים-זמרים בפנים מאופרות לבן בסגנון אקספריוניסטי, ליצני, והנשים לובשות מחוכים. המוות, בגילום יוסי טולדו, הוא "מנחה" המופע, תמיד נוכח על הבמה ומזכיר את הסוף המתקרב… הבמה עצמה ריקה, על הרצפה והקיר האחורי פרושות יריעות נייר חום ובמהלך ההצגה מצייר המוות על הקיר באמצעות גיר שחור אלמנטים המסמנים את מקום ההתרחשות. השחקנים נכנסים לבמה עם מזוודות בהן הם משתמשים ככיסאות וכאביזרים וכך "חוסכים" מקום על הבמה הקטנה של בית אריאלה. השימוש בציור גיר להצגות של ברכט הוא משהו שראינו בעבר (לדוגמה במעגל הגיר הקווקזי של אודי בן משה) ולדעתי היה אפשר להשתמש בו יותר, לפתח את השימוש בו ולהוסיף מקומות ואפשרויות. לדוגמא, לצייר גם על הרצפה שמכוסה בנייר חום ולא רק על הקיר.

השירים והטקסטים הברכטיאנים עודם ותמיד יהיו רלוונטים, אבל לדעתי הבחירה בשפה החזותית הקברטית,  למרות שהיא מרשימה חזותית, לא עוזרת לקרב את הטקסטים ל"כאן ועכשיו" ומשאירה אותם "שם" בברלין הרחוקה. הרגע הבולט ביותר שהיה בו חיבור מעניין ורלוונטי לישראל 2015 היה הביצוע של אשרת איינגדשט לשיר "ג'ני של הפיראטים". השיר מתאר את נקמתה של עובדת מלון מדוכאת באנשי העיר והליהוק של איינגדשט, השחקנית-זמרת האתיופית היחידה בקאסט, לשיר את שיר הנקמה של של המדוכאים הוא מעניין ביותר ופתאום פותח את השיר למשמעויות חדשות.

בסופו של דבר, הבחירה הלא סטנדרטית של החומרים והביצוע המוזיקאלי הופכים את "קברכט" למופע איכותי. אבל הבחירה העיצובית והמשחקית להישאר בעולם הקברטים והפנים הצבועות, מקשה על יצירת הקשר בין הטקסט הברכטיאני לצופים.

 קברכט

טקסט: ברטולד ברכט

עיבוד ובימוי: נופר ברקול

משחק ושירה: אשרת איינגדשט, יוסי טולדו, אוהד יהודאי, ניצן קרביץ ונעמה שטרית.

נגינה: קובי ליליאן, קארין מרקוביץ ואור סידי

עיצוב מוסיקלי: איתי שמעוני

עיצוב תאורה: יניר ליברמן וסופרסאונד

מומלץ לעקוב במדיות השונות אחר מועדים נוספים. 

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה ביקורות תיאטרון. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s