מסע מוסיקלי בין החומות

ביקורת על המחזמר "אה, ירושלים"

מאת: יונתן בק

צ'רלי, פסיכולוג יהודי שחי באינדיאנה, אמור לנסוע עם אשתו ובתו לחופשה במקסיקו. אבל הוא לא מרוצה, חסר לו משהו. הוא במעין משבר אמצע-החיים. חזיון לילי, שבו הוא פוגש אחד מאבות-אבותיו שמפציר בו לטוס לירושלים ולהשיב לחזקת המשפחה מגילות גנוזות, דוחף אותו לשנות את התוכניות, והמשפחה ממריאה לירושלים. שמוליק, מדריך התיירים שלהם, מכיר ריקוד שיכול לקחת אותם לטיול בזמן, וכך מתחיל לו מסע מופלא בתקופות שונות בהיסטוריה של ירושלים עד להשבת המגילות הגנוזות…

אני בספק אם צ'רלי ומשפחתו גילו משמעות חדשה לחיים, משום שבמגילות היה כתוב פחות או יותר ש"המסע הוא העיקר", ושכל מה שצריך הוא "ליהנות עם אנשים שאתה אוהב". ובכל זאת, הם וודאי לא מצטערים על הטיול – הם בטח מאוד נהנו ממנו.

זהו הסיפור והמסר של המחזמר "אה, ירושלים", שמבוצע תחת כיפת השמיים במוזיאון מגדל דוד בירושלים, ומשוחק בשפה האנגלית. מחזמר מצחיק, כיפי ומהוקצע, שמיועד לכל המשפחה,נוהוא עושה את תפקידו נהדר. כמו הסרטים האמריקאיים לכל המשפחה משנות ה-80, שגדלתי עליהם ואני עדיין מתרפק עליהם לפעמים, גם כאן – מובטחת הנאה מלאה.

אה ירושלים , מוזיאון מגדל דוד

משמעות חדשה לחיים או פרשנויות אמנותיות חדשות לא תמצאו כאן, אך אף אחד גם לא ממש מכוון לשם. זהו מחזמר שמיועד בעיקר לתיירים (אבל גם משפחות שיגיעו לירושלים ומדברות אנגלית בסיסית יוכלו ליהנות ממנו) ועושה את עבודתו היטב. המבוגרים שצפו בהצגה, כמו גם הילדים הקטנים (תיירים ברובם), יצאו עם חיוך גדול.

למרות שמפיק ההצגה הגיע מברודווי, התקציב מינימאלי, אך מכיוון שההפקה הזו מתייחסת אל עצמה בהומור עצמי רב, ה"חיסרון" התקציבי אינו מורגש אלא מפנה מקום לצחוק וקריצות לקהל. חרבות מפלסטיק וכבשים מעץ הן חלק מהשפה, וזה עובד היטב ביחד עם עיצוב התפאורה המינימליסטי והשימוש המושכל בחלל המרהיב. כל אלה, מתכתבים היטב עם הטקסט המשעשע והמודע לעצמו, וניכר שכל היוצרים עבדו ביחד וגיבשו שפה אחידה והרמונית, החל מהכתיבה ועד לכוריאוגרפיה.

שבעת השחקנים על הבמה היו טובים מאוד, הן בשירה טובה וטבעית, והן במשחק קומי ומלא חן. הם גם שמרו על רמת מחויבות ומקצועיות גבוהות מאוד על-אף תפוסת הקהל המועט, וכולם ראויים לציון חיובי ביותר. הם מעלים את ההצגה לגבהים יפים מאוד ועושים חשק לעוד. שאפו!

יחד עם זאת, אני חושב שהעבודה המוזיקלית והכוריאוגרפיה היו יכולות להימתח לקצוות מרשימים עוד יותר. ישנם קטעים יפים מאוד מבחינת הכוריאוגרפיה והביצוע (ריקוד ה"פלאפל החם", אם הבנתי נכון את שמו), אך הם מעטים ביותר, ובתחילת ההצגה אפילו התלבטתי מדוע הכוריאוגרפיה כה בסיסית (להרים ולהוריד ידיים..). כנ"ל מבחינת ההרמוניות, שלאוזניי הלא-מקצועיות היו יפות מאוד אך מעטות מדי. חבל, כי כשהשחקנים הפגינו את יכולותיהם הם זכו לתשואות. אני חושב שההצגה בהחלט יכולה לעבור שדרוג קטן מהבחינות האלו כי ניכר שהפוטנציאל קיים.

אה ירושלים - מוזיאון מגדל דודצילום התמונות: ג'וליה שילר

גם מהבחינות הטכניות, שדרוג קל ייטיב עם ההצגה, לו הייתי תייר שמשלם 85 ש"ח להצגה, אני לא בטוח שהייתי כ"כ סלחן כלפי סאונד של רוח במיקרופונים (למרות ההגברה הטובה מאוד בסה"כ), או כלפי עובדות הבמה שלובשות גופיות שונות שהביאו מהבית. למה אני מתקטנן? כי רושם ראשוני של הצופה הוא חשוב מאוד, ועל-אף ששיר הפתיחה של המחזמר מבקש "להשאיר את כל הספקות מחוץ לדלת" – לא לכל בנאדם קל לעשות זאת.

וכאן אגיע גם לשיווק. אין לי מושג מדוע בהצגה בה צפיתי, ישבו 30 איש בקהל, במקום שתפוסתו 300 ואם זו דרך הרגל, אך זה כל כך חבל. מילא אם היה מדובר בהצגה המיועדת לקהל חובב-תיאטרון בלבד, אך כאן יש הצגה מבדרת לקהל רחב, שמתקיימת ביום שישי אחר הצהריים במגדל דוד (למי שלא היה – זה מקום מטורף!), ועוד עם צוות מאוד מוכשר ומקצועי, החל מהבמאים, הכותבים והמעצבים, ועד לאחרון השחקנים (שמזיעים בחום האימים של 15:00 אחה"צ). הם מביאים לירושלים מחזמר ראוי בשפה האנגלית, ולכל אחד מהם מגיע שההצגה תבוצע מול צופים רבים. נקווה שהבעיות הטכניות, כמו גם מיעוט הקהל, נובעות מכך שזו היתה אחת ההצגות הראשונות במתכונת הזו של המחזמר.

בשורה התחתונה, זהו בילוי כמעט טוב מאוד לתיירים ומבקרים בירושלים, שיכול להפוך למושלם במאמץ קל נוסף. כבר עכשיו זהו בילוי כיפי, מהוקצע, מצחיק מאוד. שעה ורבע, בדיוק כמו בספר.

 

" אה, ירושלים"

כתיבה והפקה: ברני קוקוף

לחנים ומוסיקה: דני פאלר

בהשתתפות:  ניצן זיצר, רוני יעקובוביץ, מירי פרנקל, ג'וש בלומברג, לב קרזנר, גדי וייסברט, רוזי ריצ'מן
מועדים נוספים: כל שישי בצהרים בין ה-2 במאי ועד ה-27 ביוני בשעה 15:00; בין ה-4 ביולי ועד ה-5 בספטמבר בשעה 16:00 תיאטרון פתוח, מגדל דוד (ליד שער יפו בעיר העתיקה), ירושלים.

 

 

 

 

 

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה מרתה 47, עם התגים , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s