רצח ותיאטרון

על ההצגה "המשחק מתחיל"

מאת: מיה אופיר מגנט

ההצגה "המשחק מתחיל" מאת קן לדוויג, מחזאי ובמאי אמריקאי שכתב קומדיות ומחזות זמר רבים ופופולאריים, הוצגה לאחרונה על ידי תלמידי שנה ג' בסטודיו לאמנויות התיאטרון של יורם לווינשטיין. הבחירה במחזה הזה להצגה של שנה שלישית טובה מכמה סיבות. ראשית, המחזה הוא קומדיה בלשית מוצלחת ומצחיקה. זאת קריצה שנונה למי שאוהב את שרלוק הולמס ועלילות מתח קלילות, אך גם אוהבי התיאטרון ימצאו בו עניין, כי הוא עוסק בכל הסטריאוטיפים של שחקנים ובמה. שנית, זהו מחזה עדכני שעלה בפעם הראשונה בארה"ב ב-2011 ולרוב לא נוטים להעלות בארץ מחזות חדשים. שלישית, יש בו מגוון תפקידים טובים לכל השחקנים והזדמנות לכל סטודנט להראות את היכולות שלו. אך למרות הבחירה החביבה, ההצגה קיבלה אצלי רק "טוב מספיק", בעיקר בגלל ההגזמה והצעקנות שבה.

המחזה עוסק בשחקן המפורסם ויליאם ג'ילט שמשחק את הבלש שרלוק הולמס. בסיום אחת ההצגות, ג'ילט נורה על הבמה אך ניצל, ומחליט לגלם שרלוק הולמס גם בחייו הפרטיים ולגלות את זהות המתנקש. לצורך כך, הוא מזמין את שאר השחקנים בהצגה למסיבת חג המולד בביתו הענק והמבודד. כמובן שמחכות לכולם הרבה הפתעות, רציחות, סודות, ריצות וכו'. המטרה של המחזה עצמו היא בעיקר בידורית, אבל הוא עוסק בצורה מעניינת בנושאים של בידור ורצח. אם היו בוחרים להתמקד בהם בהצגה זו, היא יכלה להיות מעניינת ורלוונטית.

צילום: רדי רובינשטיין

המכשלה העיקרית של ההצגה היא בבימוי של רוני מנדלסון. למרות עושר נסיונו, הוא מותח כל רגע קומי עד הסוף ומנחה את השחקנים למשחק מוקצן. הבדיחות והגגים חוזרים על עצמם שוב ושוב והתוצאה אמנם מלאת שמחה, אנרגיה ויצירתיות של השחקנים אבל גם מעייפת. העומס הקומי נמשך לאורך כל ההצגה ולא משאיר רגע של מנוחה או שקט לקהל. בקומדיה אי אפשר לעשות מכל רגע פאנץ' וזה קשה במיוחד בהצגה שאורכה שעתיים. למרות זאת, אפשר לראות שזהו צוות שחקנים מוכשר ומחויב, בעל יכולות משחק ותנועה גבוהות. במיוחד בלטה שירי בן כהן בתפקיד המבקרת המרושעת דריה צ'ייס. למרות שהייתה מוגזמת, הרשימה במשחק הקולי ובפרשנות של הדמות.

התפאורה של דיתי אופק צרפתי הייתה מוצלחת ורבת טעם אבל כדאי למצוא דרך מעניינת יותר להנכיח את עולם התיאטרון על הבמה מאשר לתלות תמונות של מסכות "הטרגדיה והקומדיה" על הקיר. המוזיקה הייתה לעיתים חזקה מדי והשתלטה על הטקסט במקום ללוות אותו והשירים היו לא נחוצים ובוצעו בצורה לא טובה. כדאי היה להוריד או לצמצם אותם משום שהם לא הוסיפו להצגה.

בסך הכל, "המשחק מתחיל" היא הצגה מבדרת עם צוות שחקנים מוכשר גם אם נלהב מדי. הכוונה היא בידורית, אבל התוצאה עמוסה ומעייפת. למרות זאת, כדאי לבוא לראות את אותם השחקנים גם בהצגות אחרות של הסטודיו. יכול להיות שעבודה עם במאי אחר או על חומר שונה תביא אותם לתוצאות שיהלמו את היכולות שלהם.

המשחק מתחיל

הסטודיו לאמנויות התיאטרון יורם לווינשטיין

מאת: קן לודוויג

בימוי: רוני מנדלסון

בהשתתפות שחקני שנה ג': אבי אזולאי, תום אפלבאום, דוראל זילברמן, דניאל מרוז, מתן שביט, יעל בוטון, שירי בן כהן, בר גול וכרמל קנדל.

תרגום: עינת ברנובסקי

עיצוב תלבושות: מאיה מידר מורן

עיצוב תפאורה: דיתי אופק צרפתי

ניהול מוסיקלי: חנן לוי

עיצוב תאורה: אורי מורג

תנועה: עמית זמיר

הדרכה קולית: אלישבע יונג

הדרכת סטפס: איתי פולישוק

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה מרתה 44, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s