מתי הרגשת חי באמת?

על הסיור התיאטרלי "ההיפך מחי"

מאת: יונתן בק

לאן הגעתי – הצגה? סיור ווירטואלי? מופע "פרפורמנס"? אם כן, מה זה בכלל פרפורמנס? ומה זו בכלל הצגה?

בהתחלה, הייתי ספקן ומלא שאלות, ובסוף – קל-דעת ומאושר. כך הייתי מסכם את חווית הצפייה שלי ב"ההיפך מחי" –  מופע חדש של תיאטרון הזירה, המתקיים בקביעות בימי חמישי בלילה במוזיאון הטבע בירושלים. יוצרותיו מגדירות אותו כ"מופע לילי מסמר חושים לצופה יחיד, ההיפך מכל מה שהתרגלתם אליו בתיאטרון הקונבנציונאלי". אני חושב שהגדרתן ראויה: זהו מעין סיור אינדיבידואלי שנע בין חלום למציאות, בין מוות לחיים. בכל 5 דקות, על-פי שעות שנקבעו מראש בזמן רכישת הכרטיס, יוצא צופה אחד, בגפו, לסיור. הוא מקבל אוזניות ופנס קטן, ומסתובב ברחבי המוזיאון על פי הוראותיה של המלווה הווירטואלית שלו.

בכל פעם יוצא אחד, בגפו. זוהי אחת מהנקודות המשמעותיות ביותר במופע הזה – החוויה הכל כך אישית. לאחד היא מפחידה מאוד, לאחר מצחיקה, לשלישי משחררת מלחצים. עבורי, למשל, כגבר, קול האישה שהילכה איתי בחושך היה מאוד אירוטי. דמיינתי שצועדת איתי מעין 'פאם-פטאל' שכזו. לדברי צופה אחרת ששאלתי, הדמות הרגישה פשוט כחברה טובה. התחושה של המסייר היא כבתוך חלום. מחד, אתה מובל בידי קול המדריכה שמסביר בכל רגע לאן לפנות, ואסור לך לפספס אף פנייה כדי שלא להיאבד. מאידך, אתה מנסה לגנוב עוד כמה ביסים מעוגת גבינה (נהדרת!) לפני שהמדריכה בורחת לך. אתה יכול לרקוד כשהיא מציעה לך לרקוד (לבדך בחושך) ואתה יכול שלא לעשות זאת, אך את המוזיקה – אין לך ברירה אלא לשמוע. בקיצור, חלום. אתה מובל בתוך הבחירות שלך, מעצב את החוויה שלך, אך תמיד נשלט. מפחיד? נעים? כל אחד וחוויתו הוא.

מתוך "ההיפך מחי". צילום: יאיר מיוחס

התנאי ההכרחי עבור צופה שמחליט ללכת למסע הקצר הזה הוא להשיל מעליו את שכבת הביקורת כלפי הלא-מוכר, ופשוט לבוא ולהרגיש, כל אחד לעצמו – את מה שיבוא בעבורו. מבחינתי, יש כאן מעין הזמנה פתוחה לצופים לחוות את החיים דרך החושים שלהם. הצעידה בחושך לצד פוחלצים מרשימים ומצמררים של שלל חיות מתות מפחידה ומנכיחה את המוות. כנגדה, מפעילות היוצרות גירוי אינסופי של כל החושים, החל מאיכות הסאונד המדהימה באוזניות ומשחקי קול שגורמים לך לחוש כאילו יש לידך חיים דינמיים ותמידיים, דרך יין המוגש לפני ולאורך הסיור, ובעזרת עוד חוויות רבות של טעם, ריח ומגע – אתה מקבל צ'אנס לחוש, צ'אנס לחיות. מתי הרגשת חי? מתי הרגשת מת? ומה תעז לעשות במהלך הסיור ובהמשך החיים כדי להרגיש חי באמת? זה עליך, הצופה. סליחה – המסייר.

בשלב מסוים בסיור, כשהפסקתי להשוות לציפיותיי המוקדמות ממנו (קול פנימי ילדותי שחשב על הטריילר  וגרס: "זה לא מספיק מפחיד במציאות"!) והתחלתי לחיות את האפשרויות שהסיור מזמן – הרגשתי חד, עירני, מאושר. קיבלתי מתנה קטנה, טעימה קצרה. על אף שהיוצרות יכלו ללכת רחוק יותר עם הרבה מהאפשרויות שהן הציגו בפני הצופה: להאריך אותן, להקצין, למתוח גבולות, לאפשר לצופה עוד תחושות, עוד משחקים, מרגע שהסיור הסתיים, הבנתי שעומדת בפניי גם אפשרות אמיתית, והיא רק על אחריותי –  להפסיק להיות פוחלץ אנושי. לחיות יותר.

"ההיפך מחי"

תיאטרון הזירה

כתיבה ובימוי: מיכל ואעקנין ואילנית בן יעקב

ביצוע: אילנית בן יעקב/ עלית קרייז/ מיכל ואעקנין

סאונד: בניה רכס

עיצוב תאורה: שביט ירון

עיצוב חלל: גל גרופית

עיצוב אימג': סורין אנדרסון

הפקה בפועל: נטע מייזלס

ליווי אמנותי: דפנה קרון

ניהול אמנותי: גיא בירן

מועדים נוספים: כל יום חמישי, החל מ-19:00 במוזיאון הטבע, רח' מוהליבר 6 ירושלים.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה מרתה 44, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s