לארוז את הזיכרונות

על ההצגה "לילה אחרון ברפת"

מאת: אירית ראב

לעיתים נדמה כאילו אולם צוותא 2 מאבד משפיותו. כל ערב, הוא מעלה על הבמה עולם אחר עם נפשות אחרות המשחקות בו. לפעמים, הוא זועק מייאוש על איכות ההצגה ועל חוסר היענות הקהל. במקרים אחרים, הוא אומר תודה, תודה על הטיב שהוצג ועל הצוהר שנפתח בלבבות הצופים. ההצגה "לילה אחרון ברפת" הצליחה לגרום לסיטואציה השנייה. לאחר שהתפאורה פורקה, כשהכיסאות נערמו בשנית והחושך חזר לשרור באולם, סביר כי הוא נאנח מנחת.

"לילה אחרון ברפת" מציגה את סיפורן של אם ובת, או ליתר דיוק את הלילה האחרון בבית האם במושב, ממש לפני שהיא עוברת לבית אבות. תוך כדי שנארזים כל החפצים, נחשפים הזיכרונות ועולות האמיתות הכל כך כואבות בין אם לבתה, בת שמנסה להיות מבוגרת אבל אין לה מושג איך לשחק את זה או אם היא משחקת כמו שצריך. עם זאת, לנועה הופשטטר, המגלמת את הבת, יש בהחלט מושג איך לשחק. היא נכנסת לנעליה של הבת שלומית בטבעיות גמורה, באופן מכמיר ונוגע, עד כי אפילו צעקותיה אינן צורמות מדי, אפילו שהן נשמעות במרחק סנטימטרים בודדים מהקהל.  גם בהט קלצ'י, המגלמת את האם מירה, עושה זאת באופן איכותי וצובט לב.

תכני ההצגה ואופן עיצובה אינם חדשים, ומהדהדים מיצירות אחרות, אבל בכל זאת, ניכר על הבמה קול רענן, המעניק פרספקטיבה אחרת לארגזים המוכרים. בצורה זו, גם ארגזי הקרטון הופכים לעולם ומלואו, כאשר אחד מהם הופך להיות הגרסה המוקטנת של הבית במושב, מעין מקט על במה ותיאטרון בתוך תיאטרון, וארגז אחר הופך להיות הגן במושב, עם האווירה הפסטורלית של העצים והנדנדה. עם זאת, קצת חבל שהבמאית אפרת שטינלאוף לא בחנה את האלמנטים הייחודיים הללו באופן מעמיק יותר, אלא רק רפרפה והמשיכה הלאה. מנגד, המילים של נועה כורם והבימוי של שטינלאוף בהחלט מאפשרים לעולם הנשי והמוכר הזה לקבל נקודת מבט אחרת, טובה יותר מיצירות אחרות המתעסקות באותו הנושא בדיוק.

הסיפור על הבמה אמנם מבוסס על  אי-אילו רבדים ביוגרפיים מחייה של המחזאית, אבל הוא מצליח לגעת בכל אחד מן הצופים באולם, בעיקר בגלל האמת האוניברסאלית שהוא מציג – הניסיון להתמודד עם העובדה שההורים נעשים מבוגרים יותר וצלולים פחות, ובתוך כך ילדה אחת, קטנה-גדולה, פשוט רוצה שאמא תאהב אותה.

לילה אחרון ברפת

תיאטרון צוותא

מאת: נועה כורם

בימוי: אפרת שטינלאוף

משחק: נועה הופששטר ובהט קלצ'י

עיצוב תפאורה ותלבושות: עינת פרץ

מוסיקה: אפי שושני

עיצוב תאורה: גיא גלילי

מועדים נוספים: 25/1/14 20:30

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה מרתה 43, עם התגים , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s