יש רובוט על הבמה

על רובוטים ומדע בדיוני בתיאטרון הישראלי

מאת: מיה אופיר מגנט

בשנים האחרונות ישנה פריחה מחודשת של ז'אנר הפנטזיה והמדע הבדיוני. בספרות ובקולנוע אנחנו מוקפים שוב בערפדים, חייזרים, זומבים וכמובן רובוטים. האם התיאטרון לוקח חלק בפריחת העתידנות המחודשת או שהוא נותר מאחור? האם בכלל אפשר להעלות על הבמה רובוט ואיך בדיוק עושים את זה? שמואל שוחט, היוצר והבמאי של ההצגה "הרפתקאות יאן טיכי בכוכב הרובוטים", שהבכורה שלה התקיימה אתמול (יום רביעי) במסגרת פסטיבל "אוטופיה" בתל אביב, בחר לעבד אל הבמה את ספר המדע-בדיוני הקלאסי של סטניסלב לם.

כמו הספר, גם ההצגה הקומית והחזותית עוסקת בשאלות של מיהו אדם ומיהו רובוט. כאשר, חוקר החלל יאן טיכי נשלח למשימת ריגול מיוחדת בכוכב הרובוטים. הוא מתחפש לרובוט ומגלה שכל הכוכב מבוסס על שנאת האנושות. כשהוא נתפס על ידי המחשב הראשי, מגוייס טיכי בתור סוכן כפול וחושף את הסוג הגדול של כוכב הרובוטים. שמואל בחר להציג את הרובוטים על הבמה במגוון דרכים הכוללות מסכות גוף ובובות, המופעלות על ידי השחקנים במיומנות והומור. אך אל תתנו לצחוק ולרובוטים בסגנון סרטי מדע בדיוני סוג ז' להטעות אתכם. כמו רוב היצירות שעושות שימוש בז'אנר המדע הבדיוני, המטרה היא פחות לדבר על העתיד ויותר להתייחס להווה. העיסוק בעתיד מאפשר לצופה נקודת מבט נקייה ומרוחקת על המתרחש כיום, כך שהוא פתוח לקבל ביקורת על העולם בו הוא חי.

"אל לה למכונת העבודה לרצות לנגן בכינור",  שורה זו לקוחה מתוך המחזה "R.U.R"  מאת קארל צ'אפק, מחזה שעלה ב- 1930 וטבע לראשונה את המונח "רובוט" שמשמעתו בצ'כית "עבדות". הרובוטים במחזה אמורים לספק עבודה זולה ולרשת את מקומם של הפועלים, אבל הם קמים על יוצריהם ועל המין האנושי כולו וגוררים את העולם לחורבן. חוץ מהמסר המחאתי הפרולטרי שלו, המחזה בחן בפעם הראשונה על הבמה את נושא היחסים בין הרובוט לבני האדם.

ב-1965 עלתה בתיאטרון "הבימה" ההצגה "משפט פיתגורס" על פי המחזה של נתן אלתרמן. ההצגה עלתה ל-13 הצגות בלבד וירדה במטח של ביקורות שליליות. עלילת המחזה סובבת סביב מכון חישוב, שמרכזו מחשב על בשם "פיתגורס". מנהל המשרד שבנה את פיתגורס מודאג לגבי התנהגותו המבולבלת ובמקביל נאלץ לארח במשרד את אחיו הפגוע. כאשר המחשב פיתגורס מגלה מי פצע את אחיו של המנהל ואינו מסכים לבקשתו של המנהל לחזור בו מהצהרתו, מחליט המנהל להרוס את פיתגורס על מנת שהסוד לא יתגלה ויפגע באדם חף מפשע. למרות כישלונו הבימתי, המחזה מצליח להעניק נקודת מבט אחרת על נושאים משמעותיים של אתיקה ופילוסופיה.

מתוך ההצגה "משפט פיתגורס"

נושאים דומים עלו גם ב-1966, במחזה עברי מקורי קצר מאת דוד שחם בשם "המוח העליון" המתרחש ב"פלוטוניה העילית". "בן גאון" מתכנן מחשב-על שיוכל לקבל החלטות בנושאים מדיניים וכלכליים. בן גאון בונה את המחשב מתוך התנגדותו לדמוקרטיה הגורמת לאנשים חסרי כישורים להיות אחראיים על החלטות גורליות. לדעתו, האדם מסוגל לטעות אך המחשב לעולם לא טועה.  בסוף המחזה, מחליטה המועצה של פלוטוניה לאשר את שלטון היחיד של המוח העליון. כיאה לסרטים וספרים רבים שעושים שימוש במדע בדיוני, המחזה מתייחס להשתלטות הטכנולוגיה על המחשבה האנושית אבל ניתן להבין אותו גם כאלגוריה פוליטית.

ההצגה "היטלר, הרובוט והסכין", מאת בועז דבי ובבימויה של יעל טילמן,  מציעה נקודת מבט עכשווית יותר על רובוטים. ההצגה, שזכתה בפסטיבל עכו בשנת 2007,  מורכבת משני מחזות המתמקדים ביחסי הורים וילדים בצורה הומוריסטית ואבסורדית. במחזה הראשון, מודיעים הורים לבנם שהוא רובוט והנער שקודם התנהג בצורה רגילה לגמרי, משנה את התנהגותו לפי מה שאמרו לו. היחס לילד ולהתנהגות שלו משתנה לטרמינולוגיה של מכונה שצריך לתקן או להשמיד אותה. חינוך ההורים הופך את הילדים לרובוטים, ללא כל יוזמה או חשיבה עצמאית.

אירוע אמנותי נוסף המשלב בין תיאטרון לבין תערוכה ומיצג, נקרא על פי אותה שורה מהמחזה של צ'אפק "אל לה למכונת העבודה לרצות לנגן בכינור". הפרויקט, פרי יצירתו של האמן גיא בר אמוץ, עלה בשנת 2011 ומשלב בין תיאטרון לבין פיסול, עבודת סאונד ורובוטיקה. היצירה מתרחשת בבר ששמו "בר אמוץ", בו יושבים ארבעה רובוטים, שלמעשה הנם פסלים קינטיים שבנה בן אמוץ. הקהל מוזמן לשבת על הבר ליד הרובוטים ולהאזין לשיחתם. הרובוטים, הבנויים מחומר פלסטי ומקלות עץ, מניעים את פניהם וגופם, כאילו היו אמיתיים לגמרי. אחד הרובוטים, שהוא פסיכואנליטיקאי, מתייעץ עם חבריו הרובוטים האמנים לגבי שני מקרים בהם הוא מטפל, ובמהלך השיחה והיצירה עולות שאלות בנוגע לאמנות ולפילוסופיה.

ממש כפי שברכט השתמש בעיקרון ה"היסטוריפיקציה" וכתב על מקומות וזמנים מרוחקים בעבר כדי ללמד את הקהל שלו על ההווה, כך יוצרי הצגות הרובוטים בארץ משתמשים במדע בדיוני עתידני בכדי לדבר על הכאן ועכשיו. חלק אמנם מדברים על מהות האנושיות, על שלטון ויחסים אך כולם מבקשים להסתכל מזווית שונה על נושאים עכשוויים ומשמעותיים ולהעניק להם נקודת מבט אחרת, רובוטית, מנגנת בכינור וחשובה.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה מרתה 38, עם התגים , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s