איזה מין קרום אתה?

קבוצת "כל אדם" מציעה התבוננות קצת אחרת על "קרום" של לוין

מאת: איילת אזולאי

לאחרונה, התקיים בתיאטרון "צוותא" הפסטיבל "כל הארץ במה" ע"ש יוסף נצר. הפסטיבל מתקיים זו השנה ה- 17 ובמסגרתו מתארחים על בימות צוותא קבוצות תיאטרון שונות ומגוונות מכל הארץ, המציגות הפקות פרי יצירתן. מטרת הפסטיבל היא לעודד את העשייה הרבה בתחום,  ולאפשר לצופים לראות תיאטרון דרך עיניים אחרות. במהלך הפסטיבל, הציגה קבוצת התיאטרון "כל אדם" את "קרום" מאת חנוך לוין, הצגה ססגונית, עדינה וטובה, שלא במפתיע זכתה בפרס הבימוי הטוב ביותר.

"כל אדם" הנה קבוצה תיאטרון מטעם עמותת "דן אבשלום". הקבוצה החלה את פעילותה ברחובות לפני כ-12 שנים והיא נקראת על שם המחזה הראשון שהעלתה. הייחוד שבקבוצה זו הוא בשילוב של שחקנים המתמודדים עם פגיעות נפשיות ושחקנים שאינם מתמודדים עמן. קבוצה זו, בהדרכת הבמאי אמיר לביא, שחקן, מחזאי ומורה למשחק ותיאטרון, מעלה מחזות רבים מהארץ ומהעולם. במהלך השנים, העלתה הקבוצה את המחזה "הקמצן" מאת מולייר, שעליו זכתה ב-2009, בפרס השני להצגה הטובה ביותר בפסטיבל "כל הארץ במה". לעיתים, מצטרפים אל הקבוצה גם שחקנים אורחים, כמו שקרה בהפקה הנוכחית של "קרום", אולם בדרך כלל ישנם שחקנים קבועים.

קבוצות תיאטרון רבות הנעזרות בתיאטרון ככלי שיקומי ותעסוקתי למתמודדים בתחום הנפשי, נוהגות להתמודד עם טקסטים מקוריים או טקסטים הנוגעים למחלה בצורה כזו או אחרת. התפלאתי לגלות שקבוצה זו בוחרת להתעסק דווקא במחזות שאינם בהכרח עוסקים במחלה. בחירה זו נובעת משתי סיבות. הראשונה, אסקפיזם. "יש להם את המחלה בבית, למה הם צריכים אותה גם בתיאטרון?" מסביר לביא ומוסיף "שהתיאטרון בשביל השחקנים הוא חלקת גן העדן הקטנה שבה הם יכולים להניח בצד את כל מה שמטריד ומעיק, ופשוט לחלום, להאמין ולהפוך את הבלתי אפשרי לאפשרי".

הסיבה השנייה נובעת מתוך הגישה כי התעסקות בחומרים נורמטיביים מביאה להתנהגות נורמטיבית. לביא נוהג עם שחקני הקבוצה כפי שהוא נוהג עם כל קבוצות התיאטרון שלו, הוא דורש מהם להתאמץ, להזיע ולהתמיד. ההתעסקות בחומרים "נורמטיביים" ובתנאים "נורמטיביים" מביאה לפיתוח התנהגות כזאת. השחקנים מתמידים ומגיעים לתוצאות, ושואפים להתמקצע בתחום ולהגיע להישגים נוספים רבים בתחום התיאטרון. על אף זאת, למה להעלות דווקא מחזה של חנוך לוין? למה לבחור דווקא מחזה רווי באכזריות, ביקורת וייצוג בוטה של האדם החלש? איזה מין אסקפיזם זה? איזו מין נורמטיביות זו? זה הרי כמעט אבסורד!

"קרום" של קבוצת "כל אדם". צילום: א. שפירא

"קרום", שנכתב בשנת 1975, מתאר את שיבתו מחו"ל של קרום בן ה-38 אל השכונה שבה גדל. המחזה נפתח בהצהרות של קרום שהוא אמנם חזר מחוץ לארץ אבל לא הביא כלום, לא קנה כלום ולא עשה כלום. הדמויות במחזה שואפות רובן לבינוניות ולהתפשרות שנראית כמעט בלתי הגיונית, הן מוכנות להתחתן עם מי שיש גם אם הוא ההיפך הגמור מחלומן. ואילו קרום נקרע בין כניעה להתפשרות לבין שאיפתו יוצאת הדופן לחיים טובים יותר.

לביא מתוודה שנמנע במשך שנים מלביים את מחזותיו של לוין ובכל זאת בחר להתמודד ביחד עם הקבוצה עם המחזה "קרום". הסיבה לכך היא שבמחזה ישנם, לטענתו, לא רק אכזריות אלא גם מידת חמלה, אהבה לאנשים הקטנים וחשבון נפש אישי. המחזה הציף שאלות וגרם ללביא להתבונן בעצמו ולשאול – איזה מין קרום אתה? האם אתה מוכן להתפשר על בינוניות או שאתה מתמיד בשאיפה להגיע גבוה ורחוק יותר?

עצם העובדה כי השחקנים, שאינם שחקני מקצועיים ומפורסמים, אלא דווקא אנשים רגילים, המגלמים דמויות של אנשים מהשוליים, נראית במבט ראשון מעט צינית, אך בהמשך מתגלה כאמירה שיש בה כנות גדולה. השאלות שמעלה המחזה על חיינו, הופכות משאלות תיאורטיות רחוקות לשאלות כנות וקרובות, הן של השחקנים על עצמם והן של הצופה על עצמו. חשבון הנפש הופך למשמעותי וחזק יותר כאשר הוא מובא בפי שחקני הקבוצה. עם זאת, בניגוד לקרום שנקרע בין הפשרה והבינוניות לבין הגשמת חלומותיו, נדמה כי שחקני הקבוצה לא מוותרים על חלומותיהם ומעזים להגשים אותם.

"קרום"

קבוצת "כל אדם" מטעם עמותת דן אבשלום

מאת חנוך לוין

בימוי ועריכה מוזיקלית: אמיר לביא

עיצוב תפאורה ותלבושות: ליאת בן שושן

ביצוע תפאורה: פיטר גרונוב

עיצוב תאורה: צחי  כרמל

הפקה: אורה יעיש- עמותת דן אבשלום

שחקנים:

האם- אינה רובק

שקיטא- דוד אברזון

קרום- אילן רובק

תוגתי- עודד סלע

דלצ'ה/ צלם- יסמין עזר

פליציה- אנט צלר

טרודה- יוליה פרנס

תכטיך /חתן- זיו אוורבוך

דופה- ליאור צלמון

מלצרית/ רופא- רותם רובינשטיין

צוויצי/ כלה- דניאל שפירא

ברתולדו/ סניטר- אסי צבר