פסטיבל עכו על רגל אחת

מה עומד להיות בפסטיבל עכו 2013?

מאת: אירית ראב

פסטיבל עכו. צמד המילים הללו מעורר כל כך הרבה אסוציאציות, כל כך הרבה דעות, אבל על אף העובדה שרבים מתייחסים באופן שונה אל הפסטיבל הזה שנהפך כבר למוסד תרבות, אין ספק כלל כי מדובר באחד מאירועי התיאטרון החשובים בשנה.

בכל סוכות, אינספור יוצרי וחובבי תיאטרון מצפינים אל העיר שנפוליאון ניסה לכבוש. במהלך כמה ימים, העיר העתיקה מתמלאת קולות חדשים, חדרי האבן והאולמות המקושטים עוטים עולמות בדיוניים והדי הרוחות של כלואי הכלא משתתקים לכמה ימים, מחכים לגלות איזו הצגה תפרוץ את הגבולות שמזמן כבר נפרצו.

השנה, הצוות האמנותי התחלף, והמשמר שעד כה הופקד על ידי סמדר יערון, כעת מובל על ידי גיל אלון. דבר זה השפיע באופן ישיר על בחירת החומרים והמחזות, כאשר המגוון התיאטרוני המוצע לצופים מציע קולות אחרים, המעניקים פרספקטיבה קצת שונה על המציאות של היום ועל עולם התיאטרון בכלל.

אז מה עומד להיות השנה בפסטיבל? כמתכונת הרגילה, יש 10 הצגות תחרות, הצגות אורחות ומופעי תיאטרון רחוב. בנוסף, כי חווית פסטיבל עכו לא ממש שלמה בלי זה, הצופים יכולים לגלות את סמטאותיה של עכו מחדש, לאכול בחומוס הטוב ביותר בארץ ולקנות מיני מתיקה ובגדים מסורתיים.  לנועזים מביניכם, מומלץ לתייר במוזיאון של הטמפלרים, אם תצליחו למצוא אותו, כלומר.

מבין עשר ההצגות שעומדות להציג במסגרת התחרות, ישנן כמה הצגות שלכדו את עינה של מרתה (ואת עיני שלי). ההצגה "עיניים עצומות" מאת ובבימוי יאשה קריגר מציגה את הצד הכל כך מוכר ועם זאת כל כך נסתר של התיאטרון, בו יש עירוב בין קודש לחול, בין מכירות לזנות, בין יצירה לאונס. מנגד, ההצגה "ספר הפנים שלי", מאת אינה אייזברג ובבימוי נוהר לזרוביץ, מציגה את המציאות כמו שהיא, בצורה זו או אחרת, של כמה תל אביבים ופייסבוק אחד, כשצבע אדום ברקע.

ההצגה "חוצבמה" מציעה לצופים, באופן טורדני ולופת, את הסצינות שעד כה הוחבאו מעין, כגון עקירת העיניים של אדיפוס, הריגת הילדים של מדיאה וכן הלאה. כמו יצירותיו הקודמות של רועי הרץ-רוסו (שהפעם חבר ליוצר רן בכור) אין ספק כי הקהל לא יוכל לצאת אדיש גם מההצגה הזו. ההצגות "אורח זר", בבימוי ורה ברזק שניידר, ו-"סתיו", מאת ובבימוי אמיר דוליצקי, מביאות לקהל סיפורים קטנים-גדולים, על משפחה ואהבה, על הערגה לאחר ועל הכמיהה להשתיק את הלב הכואב.

חוצבמה. צילום: סיגל שגב. עיבוד תמונה: זהר רון

בנוסף לאלו, ישנן הצגות אורחות רבות, חלקן הוצגו כבר, חלקן זו הפעם הראשונה שהן עולות על במה. בין היתר, הצגות אלו כוללות את "עיניים" של התיאטרון הערבי-עברי, "הליכה למעשה" ו-"סלי עלא אל נביא" של אנסמבל תמנונים, "רגע לפני ששש" של תיאטרון שלומי ועוד. כמו כן, כמו בכל פסטיבל, גם השנה יהיה יום עיון ע"ש ד"ר שוש אביגל, הפעם בנושא "תיאטרון ושואה".

אז נכון, חלק מההצגות יגיעו גם ככה למרכז, אבל עדיין, שווה להצפין לעכו, ולו ליום אחד, ולראות את ההצגות הללו בבמה המקורית שלהן, לחזות בקסם של העיר העתיקה שקמה לתחייה, להיווכח שהתיאטרון הישראלי לעולם אינו קופא על שמריו ולקבל מנה גדושה של תיאטרון איכותי ואחר.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה מרתה 37, עם התגים , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s