צאו לי מהוול

למה קבוצות מטרה בפייסבוק נהפכות ללוח מודעות מקוון?

מאת: הילה ציגל

איזה כיף, הפכנו לווירטואלים!

פייסבוק, אותו אתר מופלא שהקימו מארק צוקרברג וחבריו בהיותם סטודנטים, פרץ לחיינו בלי אזהרה בתחילת שנות האלפיים ומאז שינה אותם מקצה לקצה. אותו פרופיל אישי שרובנו מתחזקים על בסיס יום יומי, מהווה במה לחשיפה עצמית מצד אחד ומאפשר חיבור בין אנשים מצד שני. הוא פותח בפנינו עולמות, קבוצות ואנשים אליהם לא יכולנו להגיע לפני, ובואו נודה בזה – על רובם הגדול לא שמענו מעולם.

כולם מכירים את קבוצות הטרגט, אלו שנוצרו בשביל מטרה מסוימת: דירות מפה לאוזן – למציאת דירה, פשפשוק – למכירת פריטי יד שניה של הגולשים בינם לבין עצמם, קבוצות למציאת עבודה ועוד. כל אלו יוזמות ברוכות הנותנות מענה לצורך ספציפי, אז איך קרה שבשנים האחרונות הפכו רבות מהקבוצות ממוקדות המטרה ללוח מודעות, שברוב המקרים אין לו קשר לנושא הקבוצה עצמו?

במאי תאטרון ישראלי

לפני מספר שנים פתח דור פלס, במאי נהדר ואיש מקסים, קבוצה בפייסבוק בשם "במאי תאטרון ישראלי". הקבוצה נוצרה בעקבות עבודה משותפת בינינו על הצגה במסגרת פסטיבל תיאטרון קצר בצוותא. דור, שהיה אמור לביים תוך חודש הצגה באורך של 30 דקות, חיפש עוזר\ת במאי שתעזור לו בתהליך. הוא פירסם סטטוס בקבוצות שונות בפייסבוק, הסטטוס תפס את עיני ופניתי אליו, היה קליק ואת החודש הבא ביליתי בלהיות עוזרת במאי לאיש המקסים הזה.

הפסטיבל נגמר, אבל דור לא שכח את העניין והחליט לפתוח קבוצה בה אנשים מתחום התיאטרון -שחקנים, במאים, תאורנים, עוזרי במאי, מחזאים וכו' – יוכלו למצוא אחד את השני ביתר קלות, ייזמו שיתופי פעולה, ימליצו על חללי חזרות וכולי.

כיום יש בעמוד 409 חברים, אבל כשנכנסים אליו בקושי רואים פרסומים כפי שדור שאף שיהיו. הדף מפוצץ בפרסום עצמי של חבריו. מועדי הצגות, סדנאות, בתי ספר למשחק וימי עיון מציפים את הדף עד אפס מקום וגורמים לכך שהצעות שיתופי הפעולה הבודדות שעדיין מפורסמות בו נעלמות בין יתר הסטטוסים הפרסומיים.

ישנם עוד דפים כאלה, שנהרסו בעקבות פרסומים לא רלוונטיים, אך הדף הזה יקר לליבי באופן מיוחד. המון אנשים טובים מחפשים את דרכם ובאמת רוצים ליצור ולהתפתח בעולם התיאטרון הישראלי הלא פשוט, וקבוצה כמו הקבוצה הזו יכולה היתה להיות קרקע פורחת ליוצרים מכל הרמות והנישות. אז למה לעזאזל מחריבים אותו?

הפייסבוק כמקפצת פירסום

כשהכל הופך לזמין ומהיר, והאינטרנט הופך להיות הכלי הפרסומי הקל והזול בעולם, אני חושבת שצריכים להציב כללים ברורים. הראשון שבהם הוא "חסל סדר פרסומים מיותרים". אם תיאטרון מסוים רוצה לפרסם את עצמו  – בבקשה, אבל תעשו את זה בעמוד שלכם! וכך גם סדנאות משחק וימי כיף וחופשות באילת וסדנאות לגמילה מעישון. פתחו עמוד פייסבוק שנקרא "תיאטראות ישראל, זמני מופעים וסדנאות" או משהו בסגנון ותעופו על עצמכם, זה יהיה גם אינפורמטיבי, וגם מדויק.

הכי קל להפיל את האשמה על מקימי הדף ומנהליו, ולטעון כנגדם כי הבלגן נוצר בגלל שהם לא מוחקים את המודעות הלא רלוונטיות. אני חושבת שהאחריות לעניין נופלת לא רק על המקימים, האחריות היא קצת של כולנו. בקבוצת מטרה, המאגדת בתוכה כל כך הרבה אנשים מאותו התחום, ובמיוחד תחום כמו התיאטרון שמתנהל בעיקר מפה לאוזן, אני סבורה שעל כולם לקחת טיפה אחריות ופשוט להתמקד במטרה שלשמה נפתחה הקבוצה.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה מרתה 35, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s