ציוציי אהבה

על היצירה "רומיאו ויוליה" בטוויטר

מאת: מיה אופיר מגנט

לפני שלוש שנים, עלתה בבריטניה אדפטציה מודרנית ל"רומיאו ויוליה" של שייקספיר. ההצגה לא התקיימה בתיאטרון הגלוב או בתיאטרון בכלל, היא התקיימה בטוויטר. שישה שחקנים מקצועיים מקבוצת ה- Royal Shakespeare Company צייצו בטוויטר, כשהם מאלתרים בתוך מסגרת המבוססת על המחזה המקורי. בהפקה שנקראה "Such tweet sorrow", משפחת מונטגיו וקפולט מתגוררות בעיר לא ידועה בבריטניה ונמצאות בסכסוך בגלל תאונת דרכים בה הרג אביו של רומיאו מונטגיו את סוזן קפולט, אמא של יוליה. בתחילת המופע מציינות הדמויות 10 שנים לתאונה שגרמה ליריבות בין שתי המשפחות, יוליה מתכננת את מסיבת ה-Sweet Sixteen שלה ורומיאו משחק בקונסולת ה-Xbox שלו מול רוזלינד.

המופע הניסויי היה תוצר של שיתוף פעולה בין RSC וחברת מולטימדיה בשם  Mudlark שמטרתו הייתה לקרב את הקהל הצעיר, שלא הולך בדרך כלל לתיאטרון, לשייקספיר. כמו כן, המופע ביקש לחבר בין התיאטרון ובין המדיה החדשה והפלאפונים בפרט, כשבדרך כלל הקשר היחיד בין התיאטרון לפלאפונים, הוא בהודעת כיבוי המכשירים הסלולאריים בתחילת ההצגה.

מתוך המופע האינטרנטי "Such tweet sorrow"

כל השחקנים במופע פתחו פרופילים בטוויטר ופעלו בהם במשך חמישה שבועות כשהם מצייצים, מעלים סרטונים ליו טיוב ומקימים אירועים בפייסבוק. יוליה, שהצטרפה רק עכשיו לטוויטר בהמלצת אחותה הגדולה (עיבוד לדמות של האומנת במחזה המקורי), העלתה סרטון בו היא מציגה את עצמה, עושה סיור בחדר שלה ומראה תמונה של אמה המתה. בהדרגה מבינים העוקבים את סיפור העלילה מתוך הציוצים והסרטונים.

לעוקבים/הקהל הייתה גישה למופע בכל מקום ובכל זמן שרצו. הם קיבלו עדכונים ישירות לנייד ויכלו לראות את ההתרחשות מתהווה בזמן אמת. מעבר לכך, העוקבים הוזמנו ליצור קשר עם הדמויות ולהגיב להתרחשות. לדוגמא, יוליה מתלבטת לגבי הנושא של מסיבת יום ההולדת שלה ומבקשת מהעוקבים שלה להציע נושאים ושירים למסיבה. כשהיא מקימה אירוע למסיבה שלה בפייסבוק, העוקבים מוזמנים להעלות תמונות שלהם במסכות ולהקשיב לפלייליסט של המסיבה באתר Last FM.

השימוש ברשתות חברתיות עוזר ליוצרי המופע ליצור קשר עם הקהל שלהם וגם לשתף אותם בהתרחשות, מה שצמצם את הפער בין עוקב (צופה) למופיע. השאלות מה ההבדל בין שחקן לקהל ומהו התפקיד של כל אחד מהם תמיד היו חלק מהתיאטרון והשימוש במדיה רק מדגיש ומרחיב אותן. ב- "Such tweet sorrow"  השחקנים יצרו דמויות אינטרנטיות אותן הם גילמו במשך חמישה שבועות לצורך ההופעה. בצורה דומה, כל אחד מאיתנו יוצר ומתחזק סוג של פרסונה אינטרנטית בכל הרשתות החברתיות. אנחנו מעלים תמונות, מגיבים וכותבים סטטוסים שאנחנו רוצים שאנשים יזהו עם "הדמות" שאנחנו יוצרים לעצמנו. עד כמה הדמות הזאת שונה מדמותה של julietcap16 @?

כמו כן, יש התערערות נוספת של הגבול בין המציג לצופה, כאשר הצופים הופכים להיות יוצרים של תכנים ומשפיעים על ההתרחשות במופע. ב-"Such tweet sorrow" אמנם לא הייתה השפעה מכרעת של העוקבים, הם יכלו להציע ולהגיב לדמויות, אך כל תגובה שלהם הופכת להיות לחלק מהמופע ושאר העוקבים יכולים לראות אותה. לו היו היוצרים מאפשרים לעוקבים להשתתף באופן פעיל במופע האינטרנטי, היה יכול להיווצר מצב בו עוקבים הופכים להיות דמויות בתוך המחזה ומשנים את העלילה. אולי אז זה כבר לא היה "רומיאו ויוליה", אבל זאת הייתה יצירה שנוצרה בשיתוף בין הצופים לשחקנים כשכבר לא ברור מי זה מי. לי זה נשמע כמו כיוון מעניין מאד לניסוי הבא…

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה מרתה 33, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s