איך לגרום למתמטיקאים, ואחרים, להתעניין בתיאטרון?
מאת: מיה אופיר מגנט
לפני כמה חודשים נוסד כתב עת דיגיטלי חדש בשם "אלכסון" בעריכת דב אלפון. מטרת כתב העת לעורר מחשבה ולעורר יצירת תכנים תרבותיים באינטרנט העברי, כשהוא מתמקד במדע, פילוסופיה, ספרות ואמנות. איזה נושא אינו מופיע במאמרים או כתחום ההתמחות של אחד הכותבים? נכון, תיאטרון.
ניסיתי לחשוב למה כתב עת שמטרתו לעסוק בנושאים של תרבות ואמנות, ולעורר מחשבה ויצירה ברשת, לא רואה לנכון לעסוק בנושא התיאטרון? כנראה שעולם התיאטרון, בניגוד לעולם הקולנוע, הספרות או האמנות הפלסטית כל כך נעדר מחייהם האישיים של הכותבים ומכלל השיח הציבורי, שאף אחד, פרט לאנשים שעוסקים בתיאטרון ו"מרתה יודעת" כמובן, לא יעלה על דעתו לכתוב עליו. כנראה שהתיאטרון בארץ אינו גורם תרבותי משפיע או זרם משמעותי. לאנשים מחוץ לגבולות התיאטרון פשוט אין סיבה להתעניין בו.
לפני מספר שבועות דיברתי עם ידיד מתמטיקאי שמתעניין באמנות. הידיד הצליח לנתח את כל סוגי האמנות ולראות מה הייחוד בכל אחד מהם, בכולם מלבד בתיאטרון. כשניסיתי להגן בפניו על התיאטרון ובכללו על החיים שלי ועל כל מה שאני מאמינה בו וחושבת לנכון, כמעט ונכשלתי. כל פעם שניסיתי לספר לו על איזו הפקה מופלאה שמצדיקה לדעתי את קיום התיאטרון, ומוכיחה את הקסם והייחוד שלו, הוא אמר לי שזה רק תיאטרון שוליים ולכן לא נחשב. אז הבנתי שרוב אלו שכל מי שמכריז על עצמו בתור "לא אוהב" או "לא מתחבר" לתיאטרון, מחשיב כתיאטרון את מה שבעיני אינו ראוי להיכלל אותה קטגוריה. התיאטרון בארץ לא מתבטא דרך התיאטראות הגדולים, אלו שנחשבים לתיאטרון, אמרתי לו, הדרך היחידה להבין את הייחוד של התיאטרון הוא בהצגות יוצאות הדופן, אלו שמעזות לשאול את אותה שאלה שאתה שואל – מה מיוחד בתיאטרון?
קראתי פעם בראיון עם יוצר התיאטרון רוברט לאפאג', כיצד הוא מגדיר את מצב התיאטרון. לאפאג' הסביר כי כאשר הומצא הצילום, היו צריכים הציירים להגדיר מחדש את האמנות שלהם משום שעד אז היה הציור הדרך לייצוג המדויק ביותר של המציאות. משום כך, התפתחו ז'אנרים חדשים בציור שביטאו את ייחוד הציור על פני הצילום. כך ,גם כאשר הומצא הקולנוע וייצג בצורה הנאמנה ביותר את המציאות, היו צריכים אנשי התיאטרון לשאול את עצמם מה אפשר לעשות בתיאטרון שאי אפשר לעשות בסרט?
ישנם יוצרי תיאטרון בארץ ששואלים את עצמם את השאלה הזאת. וישנם יוצרי תיאטרון שצריכים לשאול את עצמם את השאלה הזאת, כדי שהתיאטרון יחזור להשפיע ולהשתתף בשיח התרבות בארץ. וכשאני כותבת "להשפיע" אני מתכוונת לא רק בשאלות האם כן או לא להופיע באריאל, או כמה משלמים לשחקן כזה או אחר, אלא בדיונים עמוקים ומשמעותיים שיפרו וישפיעו על אנשי תרבות, אמנות, מדע ואפילו מתמטיקה.
מרתה יודעת 