תיאטרונט

זרקור על תיאטרון ואינטרנט

מאת: מיה אופיר מגנט

יש מעט מאוד הצגות ישראליות שניתן לצפות בהן במלואן ברשת. ההצגות היחידות שמצאתי  בשלמותן ביו טיוב הן הצגותיו של חנוך לוין "הילד חולם" שצולמה עבור הערוץ הראשון ו"אשכבה" ששודרה בערוץ 2. חוץ משתי ההצגות האלו מופיעים ביו טיוב טריילרים של הצגות, הצגות בידור וסצנות מתוך הצגות, כמעט אף תיאטרון או יוצר לא ראה לנכון להעלות את ההצגות שלו לרשת.

האם בכלל חשוב להעלות תיעוד של הצגות? הרי תיאטרון הוא אמנות שתלויה בזמן. הוא מתרחש ב"כאן ועכשיו" ולכן כל תיעוד של הצגה בהכרח לא עושה צדק עם המקור. הרבה מהחשיבות של התיאטרון היא חווית הצופה בזמן הצפייה כאשר ההצגה מתרחשת מול עיניו. כמו כן, יש חשיבות בעובדה שהליכה לתיאטרון היא אחת הפעילויות האחרונות שנותרו שגורמת לנו לצאת מהבית ולהיות עם אנשים נוספים בחוויה קהילתית כלשהי. לתיאטרונים אין אינטרס להעלות הצגות לרשת. מה אם יקרה להם מה שקרה לבתי הקולנוע? הרי ברגע שנפתחה אופציה זמינה ופשוטה להורדת סרטים בבית, רוב האנשים וויתרו על הליכה לקולנוע והעדיפו להישאר בבית עם הטרנינג והפופקורן מהמיקרוגל. יכול להיות שאם יעלו הצגות לרשת  זה יגרום לקהל פוטנציאלי לא לרצות להגיע לתיאטרון? ומה לגבי שאלת זכויות היוצרים והכסף שמקבלים הבמאי, השחקנים והמחזאי? הם הרי לא יכולים להרוויח את שכרם בכל פעם שמישהו בבית צופה בהצגה שלהם ביו טיוב.

אך חוץ מחנוך לוין, יש עוד במאי ישראלי אחד בעל נוכחות אינטרנטית ניכרת. למיקי גורביץ', במאי, מחזאי ומורה למשחק, המשמש מאז 2001 כמנהל האמנותי של תיאטרון החאן, יש אתר אינטרנט עשיר ביותר הסוקר את פועלו. באתר יש ביוגרפיה של גורביץ', תכניות מלאות של הצגות שביים, תמונות מהצגות, קטעי עיתונות של מאמרים שכתב, ראיונות איתו והחשוב מכל – מחזות שכתב והצגות מלאות שביים. באתר מופיעים עשרה מחזות מקוריים של גורביץ', שלוש תכניות של "מבוא לתיאטרון" ועשרים ושבע הצגות שניתן לראות במלואן ביו טיוב, ביניהן גם הצגות שעדיין רצות בתיאטרון החאן!

האתר של גורביץ' נגיש לכל מי שמתעניין בתיאטרון ויש לו אפשרות להתחבר לאינטרנט. גם אנשים שאין להם כסף לקנות כרטיסים לתיאטרון (שמחירם ממשיך ועולה), שחיים רחוק מהמרכז ואין להם אפשרות ללכת להצגה מתי שהם רוצים, או שאין להם מבחר גדול של הצגות בהן הם יכולים לצפות, במקום זה הם יכולים פשוט להיכנס לרשת ולצפות בהצגה.

העלאה של הצגות לרשת עושה את התיאטרון נגיש לכולם. יש לזה חשיבות גדולה לאנשים שעוסקים בתיאטרון, בין אם שחקנים ובמאים ובין אם סטודנטים, מורים לתיאטרון ותלמידי תיכון. זה יכול לאפשר לנו לפתוח את הראש ולהכיר יותר סגנונות תיאטרון. שלישית, העולם הווירטואלי תופס יותר ויותר חשיבות בחיינו. אנחנו נמצאים רוב הזמן על המחשב ומשתמשים בו כדי לבצע כל פעולה. כל סרטון יו טיוב, כל כתבה, כל תמונה מהצגה מעלה את המודעות לצורת האמנות האהובה אך הגוססת הזאת. ככל שתהיה לה יותר נוכחות בכל תחומי החיים שלנו, כך אולי היא תחזור להיות צורת אמנות לגיטימית ואולי אפילו תעודד אנשים ללכת שוב לתיאטרון.

האתר של גורביץ' חשוב מאוד בעיני, אך הוא בבחינת צדיק אחד בסדום. יוצרים ותיאטראות אחרים לא עוסקים בנראות ווירטואלית של היצירות שלהם וחבל בגלל שאולי דווקא אם תגבר הנוכחות של תיאטרון ברשת ולכל אחת תהיה נגישות להצגות במחשב האישי שלו, אולי זה יוכיח לאנשים שהתיאטרון עדיין חי ובועט, ואולי אפילו יביא להתעוררות מחודשת בתיאטרון.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה מרתה 27, עם התגים , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s