משל טכנולוגי

על ההצגה "מאנקי ביזנס"

מאת: יאשה קריגר

נדמה שהשיח הטכנולוגי כובש את העולם. למעשה, נדמה ככה כבר די הרבה זמן, לפחות במשך מאה השנים האחרונות. אנחנו חיים ונושמים את הטכנולוגיה, קוראים ומדברים אותה, צורכים אותה, מתבוננים בה, מתמכרים אליה.. כעת נשאלת השאלה מה לגבי התיאטרון? כיצד הוא מתערבב עם השיח הטכנולוגי והאם יש לטכנולוגיה ביטוי על הבמה? לכאורה, התשובה היא כן. תהליכי הפקה בתיאטרון הושפעו ומושפעים מההתקדמות הטכנולוגית באופן בלתי נמנע. זה ברור עוד לפני שנכנסים לפירוט הפרמטרים המושפעים טכנולוגית: תאורה, סאונד, וידאו וכו'.

אך מעבר לשאלת העיסוק הטכנולוגי-צורני ישנה גם שאלת העיסוק בתוכן. עד כמה התיאטרון נותן ביטוי להלך הרוח הטכנולוגי מבחינת התכנים בהם הוא מתעסק? וכאן התשובה היא מעט שונה. בעוד שבמדיה המצולמת אנו רגילים לסדרות מדע-בדיוני ודרמות המתכתבות עם תרבות ההיי-טק המקיפה אותנו, הרי שעל במת התיאטרון, ובעיקר זה הממוסד, המצב הוא אחר. לא שאין הבלחות – יש. אבל ההנחה (הבלתי נאמרת, שמקורה אי-שם ברומנטיציזם הגרמני…), היא שהתיאטרון, כמו גם הספרות, עוסק קודם כל בנפש האדם. ונפש האדם, בשום אופן אינה יכולה להיות קשורה לאייפונים וטאבלטים.

במרווח הזה בדיוק מתפרשת קבוצת אורתו-דה עם העבודה החדשה שלה, "מאנקי ביזנס", עבודה שמוצגת בתכניית פסטיבל 'קליפה אדומה' לתיאטרון חזותי – משל פואטי. באולם הקטן של תיאטרון 'קליפה', מאחורי בריקדה של שקי-חול, מופיעות ארבע דמויות שחורות-רובוטיות, כאשר לכולן מרכז בקרה אחד (בצורת לפטופ של אפל, עם סמל עץ הדעת). הן מופיעות לאחר הכנסת התקע לשקע, ה-"ויהי אור" הטכנולוגי. מרכז הבקרה מניב אותות שהם סמלים המצטיירים על פניהן השחורות של הדמויות. נקודות וקוים שמתחברים לסמיילים, לסימני שאלה וקריאה ובהמשך כמובן לצלב, מגן-דוד וסהר. אנו עדים, למעשה, לבריאת העולם מזוית טכנולוגית.

מונקי - מעובד

בהמשך צצים ארבעה קופים (שלושה זכרים ונקבה) ומקפצים בג'ונגל שנוצר בן-רגע. הקופים מקיימים, או לפחות מנסים לקיים את התהליך האבולוציוני, כאשר אליהם מצטרפים (כמובן) נציגי שלוש הדתות. כל העסק של הקופים והדתות מוביל לסכסוך לא נעים ורווי טכנולוגיה, כשהכל מתחיל בעצם בריב על מי מבין שלושת הזכרים יזדווג עם הנקבה. עסק בנאלי, או כפי שהבטיחה זאת התכניה – משל.

המסרים במופע הם פשוטים (ואולי אפילו גסים), אך הפשטות הזו היא פועל יוצא של סגנון המופע – ליצנות. זהו בראש ובראשונה מופע חוויתי הפונה אל החושים. הילדים בקהל נהנו בטירוף, גם אם הם עוד לא גדלו להיות אינטלקטואלים שמנהלים שיח על האיום הטכנולוגי. היכולת לעסוק בטכנולוגיה ברמת התוכן והצורה ויחד עם זאת לשמור על הצביון הליצני של המופע – זהו ההישג הגדול של אורתו-דה 'במאנקי ביזנס'.

החוויה הרב-חושית הזאת מביאה את השיח הטכנולוגי אל קדמת הבמה, כאשר תוך כדי כך היא משתמשת באימאג'ים ויזואליים יפהפיים, עבודה תנועתית עשירה של הפרפורמרים וסאונד כייפי עם הרבה קריצות פופולאריות. החסרון היחיד שלה, אם להיות כנים, הוא שהיא קצרה מדי, כי נשארים עם המון טעם של עוד. אבל לפני שבאתי לראות הזהירו אותי שהעבודה נמצאת עדיין בתהליך, אז אפשר להירגע – כי בדיוק כמו בכל גאדג'ט, גם כאן – גירסא משודרגת אמורה להופיע בקרוב. 🙂

מאנקי ביזנס

קבוצת התיאטרון ORTO-Da

יצירה ובימוי: ינון צפריר

במאי שותף: דניאל זעפרני

שחקנים: מוטי סבג, נמרוד רונן, נועה פרומרמן, ינון צפריר

עיצוב תפאורה: מיקי בן כנען

עיצוב בובות: שרה פלי

דרמטורגיה: יפעת זנדני צפריר

עיצוב תאורה: אורי מורג

יעוץ וליווי אמנותי: אמיר אוריין ואבי גיבסון-בר-אל

עוזרת במאי ומפיקה: נועה לוי זיפמן

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה מרתה 27, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s