סטלה חביבה (מדי)

על ההצגה "מה?ריחואנה!" 2013

מאת: יאשה קריגר

כולם מעשנים, זה ידוע. ואם לא ממש כולם אז לפחות לכולם יש חברים שמעשנים. ועל-מנת לחסוך את ההערה המטופשת "לא, אני לא מדבר על סיגריות", אצא בוידוי: אני אוהב חשיש. מאוד. לפעמים עד כדי כך שאני רוצה להתחתן עם חשיש. ולא, אני לא נרקומן, לפחות לא כזה שזרוק ברחוב בתוך הקיא של עצמו עם מזרקים מסביב (גם לי מכרו את הדימוי הזה כשהייתי ילד והוא עדיין קצת תופס).

הקונצנזוס הציבורי סביב נושא עישון הקנאביס עבר רבות בעשור האחרון ועדיין עובר, כמובן. המגמה, עד כמה שזה נוגע לי, היא מאוד חיובית. אפילו אם ניקח שמונה שנים אחורה, לשנת 2005, השנה שבה הפציעה לאויר העולם ההצגה "מה?ריחואנה", הקונצנזוס היה אחר, פחות סובלני.

על-פי העדויות, ההצגה עוררה אז הדים רבים וכעת היא חוזרת לסיבוב שני, שמונה שנים אחרי. מובן שג'אנקי כמוני, שפספס את הסיבוב הקודם, ירוץ לראות. והדבר הראשון שאני מוכרח לציין זה שזה לא רק אני – האולם של תיאטרון קרוב בתחנה המרכזית היה כמעט מלא. אין מה לעשות, החומר הירוק או החום חוצה את גבולות התיאטרון ומקבץ אנשים שלאו דווקא מנויים לקאמרי ולהבימה.

סהר לחמי כתב וביים הצגת סטנד-אפ שהחוט המקשר שלה הוא נושא העישון. יש כאן הרבה דמויות וסיפורים: צעירות מתלבטות, זוגות מבוגרים, שוטרים, סוחרים וסטלנים בשלל מיני צבעים. אבל משהו עדיין חסר…

בסבב ההרצה הקודם, ב-2005, הוצמד להצגה הכינוי "קאלט". ושוב, זה לא מוזר. עצם העיסוק בנושא העישון מתבסס על קונפליקט כל-כך רחב, שאין מצב שזו תהיה "סתם עוד הצגה". הבעיה היא שקאלט, כמה שלא מנסים לסובב את זה, לא יכול להיות חביב ונחמד. ואם הוא מתעקש להיות חביב ונחמד – אז זה הרבדים הנסתרים שלו (האפלים, אם תרצו) שהופכים אותו לקאלט. קחו לדוגמא את הדרדסים. ב-"מה?ריחואנה" אין ממש רבדים נסתרים. ההומור המנומס והחביב שולטים פה.

בנימה אישית, על אף העובדה שהדיאלוגים קולחים והשחקנים (ובמיוחד יואב כהן) עושים אחלה עבודה, ההרגשה המסכמת ביציאה מן ההצגה היא שלמרות הנושא שלה, היא נותרת סחית לגמרי (תעשו גוגל..). המתקבל בתוצר הכללי הוא מעין ייצוג של מעשנים בעיני הלא-מעשנים, על כל תסבוכיהם הקומיים. אולי פעם זה היה חומר ממש טוב, אבל היום, מה לעשות, זה לא ממש ממסטל. לא אותי לפחות…

מה?ריחואנה! 2013

 תיאטרון קרוב

מאת ובבימוי: סהר לחמי

מוסיקה: נועם אקוטונס

תפאורה: אתי מאורי

איפור: לידור אלקריף

תאורה: דני בילינסון

שחקנים: יואב כהן, דפנה פילצקי, בת חביב, מאור ממן

הצגות נוספות:  9/3/13 21:00

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה מרתה 26, עם התגים , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s