מאחורי הקלעים – מפי מעלית משא

מאת: נועה בן-ארי – קדר

מהיום, עד שייאָמֵר אחרת, אני מושבתת. בשעה טובה קיבלתי ממקור מוסמך את אישור המחלה המיוחל. כבר תקופה שאני לא במיטבי, לא סוחבת.  הרבה זמן ניסיתי לשדר עסקים כרגיל.  בכל זאת, אנשים לא אוהבים שמתבכיינים להם.  ביחוד עובדי במה.  אין להם סבלנות .

תחילת דרכנו המשותפת התנהלה על מי מנוחות.  החבר'ה ידעו ללחוץ לי על הכפתורים הנכונים, עם מחמאות ודברי חנופה ( "זה מעלית זה? זה סוס-עבודה! אחת הטובות בעולם, זאתי" ) ואני עשיתי עבודתי נאמנה.

לצערי, עם הזמן, התפקיד גבה מחיר.  עם כל ההתלהבות של ההתחלה, הגבולות לאט לאט החלו להמתח.  האנשים בשחור היו מעמיסים עליי הרבה מעבר ליכולות שלי.  אז מה אם יש לי מדבקת אזהרה מפורשת בצהוב נאון: "עד אלף קילו". אז כתוב.  "אחי, עזוב אותך שטויות, יש פה עוד מקום לדחוף כמה קוליסות.  למה לעשות שלוש נָגְלות אם אפשר לתקתק את זה בפעם אחת?" ככה זה, הישראלים.  מעגלים פינות.

אז מה אם יש עלי מדבקת אזהרה מפורשת בצהוב נאון: "העישון בפנים אסור בהחלט". אז כתוב. "אחי, עזוב אותך שטויות.  נעשן בפנים, ננעל ת'דלת.  אף אחד לא ישים לב. בשביל מה לצאת החוצה עכשיו? קר טילים ."  ככה זה הישראלים.  מעגלים פינות.  ככה חטפתי גם אסטמה.

בשלב מסוים התחלתי לשמוע לחשושים והערות במסדרון: "יאללה, היתה סוס עבודה. עכשיו – איזה איטית.  מה זה איטית, זוחלת.  ועד שהיא נפתחת…"   מודה.  נהיה לי קשה להיפתח.  הרגשתי חשופה, פגיעה, לא ידעתי למה לצפות כל פעם מחדש. נכנסתי לסטרס רק מהמחשבה על מפגשים בלתי צפויים.

חברה שלי, לאה, היא מעלית נוסעים. עובדת בפואיה של התיאטרון.  משם, הנוף שונה לגמרי. גם התכולה.  היא, בניגוד אלי, מתה על הנסיעות האלה. "תפסיקי להיות כזו כבדה." היא אומרת לי. " זה כל הפאן. הקהל מזמן אותך! הוא רודף  אחרייך!  הכי כיף להרגיש מחוזרת. ככה זה צריך להיות! תחשבי על זה. כל פעם יש לך דייט עם מישהו אחר. זה כזה מרגש!".  עיקמתי את הפרצוף.

"הבעיה שלך היא שאת תופסת את הסיטואציה כ"בליינד דייט", מי יעמוד מולי? איך הוא ייראה? במה הוא עוסק? מה הוא סוחב? כאן בדיוק הטעות שלך. את צריכה להסתכל על זה כ"ספיד דייט". "סטוץ", אם יורשה לי. את פותחת, הוא נכנס, נוגע פה, לוחץ שם, יוצא, שלום וביי.  בלי סרטים, בלי רגשות. " במקרה הכי גרוע, אם את מגיעה ורואה שזה ממש לא בשבילך, קחי את עצמך ונוסי, זה עניין של שניות. עד שאותו בן-אדם  יבין מה קרה, את כבר תהיי במקום אחר.  לא בושה, בכל זאת, את צריכה לבנות לעצמך מוניטין מסוים."

לה קל לדבר.  אצלי, כאמור, זה לא כל כך פשוט. בכל זאת, לא נעים שיכירו אותי בתור "המעלית שבורחת".

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה מרתה 26, עם התגים , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

8 תגובות על מאחורי הקלעים – מפי מעלית משא

  1. שלומית תמיר בן ארי הגיב:

    מדהים איך הדמיון שלך לא מפסיק לעבוד. יופי של כתיבה.

  2. צביקה גלעדי הגיב:

    נועלה, עשית זאת שוב!
    התנסחות מרגשת וקלילה, בצד ראייה מעודנת של אופי האדם.
    רשימה מדהימה! געיתי בשחוק, כיאה לפורים
    חג שמח ומבדח
    צביקה

  3. יובל קדר הגיב:

    אני דורש להקים מועדון קוראים מתמידים עם מיילג' וטיסות חינם….

  4. יעל גרמן הגיב:

    יומולדת שמח לך מרתה ולנו, הקוראים שממשיכים להינות מהיצירתיות וההומור שלך נועה.

  5. עומר הגיב:

    יפה מאוד! 🙂

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s