דבר העורכת

בדיקה קצרה שנערכה על ידי אפרת קדם, אחת מכתבות מרתה יודעת, גילתה כי במהלך השנים, התיאטרון ישראלי הגיב באופן מועט (יחסית) על מלחמות ומבצעים. נכון שהיו וישנן הצגות על המצב, כמו פלונטר, מלכת אמבטיה או לא אשנא, אבל באופן סטטיסטי מדובר באחוזים אחדים.

למה? האם האסקפיזם ניצח את מוזות התיאטרון? הגיוני שהצופים רוצים להימלט מתלאות היומיום, בייחוד במציאות שלנו, ולכן מצביעים ברגליים ולא הולכים להצגות כבדות מדי. עם זאת, הייתם חושבים כי דווקא בתיאטרון, בו ישנה חשיבות לכל קונפליקט וקונפליקט, המוזות לא ישתקו אף פעם ותוצג גם המציאות הזו.

הגיליון שלפניכם אינו גיליון נושאי. כרגיל, הוא מהווה לקט של כתבות וביקורות על הצגות ותופעות, אך משום מה, ללא כוונה מודעת, כולם עוסקים בעימות כזה או אחר. מטופל הנאבק ברופאיו על הזכות לחיות ולמות כדרכו, מחזות זמר המתמודדים עם מחלת האיידס, עימות נוסעי אוטובוס בחלש מהם, קאסט הנאבק עם הרייטינג ועוד ועוד.

כל זאת, מתוך תקווה שהמאבקים הללו יוותרו על במות התיאטרון.

מקווה שתיהנו,

                                                            אירית ראב

                                                            עורכת מרתה יודעת

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה מרתה 21, עם התגים . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s