השבח לספק

סקירת ההצגה "מרי סטיוארט"

מאת: מיה אופיר מגנט

ההצגה "מרי סטיוארט", בתרגומו של יותם בנשלום ובבימויו של עירא אבנרי, עלתה בתיאטרון תמונע לפני זמן לא רב וכבר הספיקה לצבור דברי שבח וביקורת רבים. המחזה הקלאסי נכתב על ידי פרידריך שילר והוצג בארץ פעמיים בעבר בתרגום דן מירון. עלילת המחזה עוסקת בימים האחרונים של מאבק רב שנים בין אליזבת הראשונה, מלכת אנגליה והדודנית שלה, מרי סטיוארט, מלכת הסקוטים, שמוחזקת שנים רבות בכלא האנגלי בגלל פחדה של אליזבת.  על אף כל מה שנאמר ועוד ייאמר על ההצגה, אני רוצה דווקא להתמקד באלמנטים הברכטיאנים שקיימים בהצגה ומעשירים אותה.

עיקרון ברכטיאני מרכזי הוא אפקט "ההזרה", שמשמעו לקחת משהו מוכר וברור וליצור תחושה של פליאה וסקרנות לגביו. אפקט ההזרה יכול לגרום לזה שהמוכר והצפוי לא רק יראו באור אחר, אלא גם יאפשרו לצופה לשפוט אותם בעיניים חושדות ושואלות. כאשר משהו מפסיק להיות מובן מאליו עבורנו אנחנו שואלים שאלות ומגבשים תפיסה חדשה לגביו. בהצגות שביים ברכט הוא יצר את האפקט הזה באמצעות שימוש במספר, שירים, מסיכות, שלטים והקרנת סרטים ותמונות שתפקידם היה לקטוע את העלילה באמצע ולגרום לצופים לחשוב. אך האמצעים שגרמו לקהל של ברכט לחוש "תדהמה וסקרנות" ונחשבו לפורצי דרך בזמנו, אינם יכולים להשיג את אותה מטרה, בגלל שאנחנו כבר התרגלנו אליהם. כיום, כמעט כל הצגה עושה שימוש בבמה ריקה, בשירים הקוטעים את העלילה, בדמות מספר וכו' ונעשים ניסיונות מעטים לחקור מחדש את אפקט "ההזרה" ומה הוא אומר היום.

בהצגה "מרי סטיוארט" יש ניסיון לחקירה מחודשת של המושג הזה בעזרת שימוש בווילון האמבטיה. בקדמת במה ולאורכה תלוי ווילון אמבטיה לבן שהשחקנים משתמשים בו במגוון דרכים שעוזרות למסגר התרחשויות או לעבור בין סצנות. בשתי פעמים במהלך ההצגה, נסגר הווילון הלבן לחלוטין ומסתיר את השחקנים מהקהל. הקהל רואה את השחקנים דרך הווילון באופן מטושטש. ההסתרה הזאת גורמת לקהל להיות פעיל בהתרחשות הבימתית משום שפתאום הוא צריך להתאמץ כדי להבין, פתאום חוש הראיה דיו אינו מספיק וצריך להפעיל חושים נוספים. זהו רגע מפתיע ויוצא דופן שגורם לנו לשאול את עצמנו מדוע דווקא עכשיו, ברגע החשוב הזה, רוצים שלא נראה מה בדיוק קורה על הבמה? זוהי בדיוק הכוונה של אפקט ההזרה – לקחת אלמנט פשוט, יומיומי ומוכר כמו ווילון אמבטיה שלכל אחד מאיתנו יש בבית, ולהשתמש בו בצורה שתוציא משמעות חדשה ומפתיעה.

לכל אורך ההצגה יש משחק עם עקרונותיו של ברכט. חלק מהם תואמים את תפיסתו וזהים לאמצעים שהוא בזמנו השתמש בהם וחלק הם תוצאה של חשיבה חדשנית של היוצרים. במת ההצגה ערומה, מופשטת מתפאורה למעט אלמנטים מעטים. אין ניסיון לכסות את העובדה שמתרחשת מול עינינו הצגה, גם מזכירים לנו את זה כאשר השחקנים משתמשים בתוכניות ההצגה בתור מכתבים או ניירות. השחקנים מחליפים דמויות ותלבושות אל מול עיני הקהל וכמעט אינם יוצאים מהבמה. כשהם לא משחקים על הבמה הם עומדים או יושבים לצדה באזור מונמך שבינו ובין חלל המשחק המרכזי מפרידים קווי אזהרה והמילים “Mind the step” כמעין תזכורת ששם מתבצע המעבר משחקן לדמות, במקום הזה עוטה השחקן את דמותו לפני שהוא נכנס לאיזור המשחקי ועל כן כאשר דמות עוזבת או מתה, השחקן משאיר שם את נעליה (נעלים הם סמל חשוב בהצגה). המוזיקה בהצגה היא אוסף של להיטים משנות ה-60 וה-70 באנגליה שמאירים באור אירוני את המתרחש על הבמה וגורם לנו להתנתק ולהיזכר שאנחנו עדיין נמצאים בתיאטרון, בייחוד כאשר לאחר סצנות דרמטיות ורגשיות מושמע להיט פופ ידוע. זהו בדיוק מהותו של "אפקט ההזרה" משום שהוא יכול להיות אפקטיבי רק בהשוואה לקרבה ולרגש. אנחנו חייבים להזדהות ולהתרגש מהדמויות והעלילה כדי שיהיה אפשר לשבור את החיבור הזה. האשלייה חייבת קודם כל להיווצר, משום שאחרת לא תוכל להישבר.

מרי סטיוארט. צילום: גדי דגון

האשלייה אכן נוצרת בהצגה הזאת בצורה עמוקה ומורכבת באמצעות עיקרון ברכטיאני נוסף –  "הדיאליקטיה". הדיאלקטיה מתארת מצב של התנצחויות תמידיות בין כוחות מנוגדים שיוצרת תנועה ושינוי מתוך הסתירות האלו. המחזה "מרי סטיוארט" מבוסס על התנצחות בין כוחות מנוגדים, שתי המלכות וכל אנשי חצרן, העם האנגלי, הפרוטסטנים והקתולים וגם צרפת וספרד כולם צדדים בעימות שנעים לכאן ולכאן באופן מתמיד. לעולם איננו יכולים לדעת בבירור באיזה צד נמצאת הדמות והאם הכוונות שלה באמת תואמות את המילים. בהצגה בולט העיקרון הזה ברמה גבוהה ביותר במשחקם של השחקנים ובמיוחד במשחק של שתי המלכות שנעות כל הזמן בקונפליקט של הרגש ו"האדם" שמאחורי המלכה לעומת "התפקיד". הכל רב-פנים, משתנה, דינאמי וסוחף את הקהל לעולם אינטריגות ותככים מרתק. רגע מרשים במיוחד מתרחש לקראת סוף ההצגה כאשר דיויסון, מזכירה של המלכה, נאלץ להכריע בעצמו אם להעביר את צו ההוצאה להורג של מרי ביודעו שאם יעשה צעד שגוי הוא עלול למות בעצמו.

בשירו "השבח לספק", ברכט כתב "יש שאינם מהרהרים, שאינם מפקפקים לעולם. עיכולם מצוין, משפטם ללא רבב"  במילים אלו, ברכט מעודד את המנהיגים לאפשר לאזרחים להטיל ספק, כי רק כך יוכלו אותם אנשים להיות מתישהו מנהיגים בעצמם. ואם להשתמש באותו המסר לעולם התיאטרון – הצגות אשר מעלות שאלות ומאפשרות לקהל להסתכל בעין רעננה יולידו בתקווה מחשבה רעננה ושאלות חדשות.

"מרי סטיוארט" / פרידריך שילר

עיבוד ובימוי: עירא אבנרי

ייעוץ אמנותי: יגיל אלירז

תרגום: יותם בנשלום

עיצוב חלל ותלבושות: דינה קונסון

עיצוב תאורה: שחר ורכזון

עוזר במאי ועוזר הפקה: עידן שוורץ

בהשתתפות: אלחי לויט, בני אלדר, דיוויד לוינסקי, מיכל ויינברג, שירי גולן, דודו ניב.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה מרתה 20, עם התגים , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s