לאחרונה היה לי הכבוד להתארח בתוכניתו של יובל מסקין, שהוקלטה בקול ישראל. ביום הקלטת התוכנית, הלכתי לאיבוד. יש לציין כי מאחר ואני רחובותית מבטן ולידה, רק כעת אני מצליחה לחבר אזורים ורחובות תל אביביים זה לזה, כך שהצלחתי להגיע לשם רק בעזרתה של אנה מינייב היקרה, שהתארחה לצדי בתוכנית. עם זאת, בשיטוטיי אחר הפתח לתחנת הרדיו, גיליתי שהתחנה בה מקליטים את 88fm נמצאת ממש בסמוך למקום בו עשיתי חלק נכבד מהשירות הצבאי שלי.
ותוך כדי שיטוטים, בין טיפות הגשם, עלה בי זיכרון איך פעם, לפני שנים, כשביצעתי את אחת מהמטלות הכל כך חשובות בשירות, לפתע אורו עיניי ואוזניי כי שמעתי שיר ממש טוב ברדיו, מהתחנה האהובה עליי. ורק לאחרונה גיליתי שהמקום שהצליח לעודד אותי היה ממש בקרבת מקום, ממש מתחת לאף.
התופעה הזאת, של דברים מתחת לאף, תמיד מתגלה לפתע אבל מוכיחה כי יש כל כך הרבה דברים טובים גם במציאות העגומה שלנו.
יש תיאטרון איכותי ברהט, יש ניסיון לאגד באופן מסודר בין במאים לשחקנים בפרינג', יש שחקנים מצוינים שחוזרים לבמות אחרי הפסקה ממושכת, יש הצגות יחיד נהדרות, יש גבר שר באמבטיה של מלכת בריטניה ועוד אינספור דברים אחרים. רק צריך להסתכל או לשמוע.
מאחלת שהשקט ישרור במהרה, בכל הארץ.
מקווה שתיהנו,
אירית ראב
עורכת מרתה יודעת
מרתה יודעת 