אבנים מלוטשות

על ההצגה "אבנים"

מאת: נמרוד עמית

מה קורה כאשר אבנים קמות לתחייה, כאשר הן מגולמות בידי חבורת שחקנים בשר ודם וכאשר הן נאלצות להתמודד עם קשת רחבה של סיטואציות אנושיות? זה מה שמנסה לגלות תיאטרון אורתו-דה, במופע "אבנים" (בבימויו של ינון צפריר). כל הסיטואציות מתרחשות על במה קטנה בגודל 3 מטרים בערך, המשתנה רק בהתאם לשינויי התאורה, הסאונד, האביזרים שעליה ודמיון הקהל.

האבנים במופע אינן אבנים אקראיות שנקרו לידי היוצרים בכדי להשתעשע בהן כבמעשה קרקס. דמויות האבנים מייצגות את אבני הפסל הידוע "מרד הגיטאות בדמייך חיי" של הפסל נתן רפפורט, הניצב על חורבות גטו וורשה שבפולין וביד ושם. ואכן, כל המאורעות שעוברות הדמויות מתקשרים לשואה ולמסע שעברו יהודי אירופה בעקבותיה. לעיתים הן מייצגות משהו כפשוטו (לדוגמא, אחת הדמויות מתקלחת בדוש המייצג את תאי הגזים), לעיתים הן מייצגות זווית חדשה או ביקורת (לדוגמא, בובה בדמותו של היטלר מוצגת כמנהיגת כת מודרנית), אבל תמיד הייצוג אינו דידקטי ושומר על הקו האסתטי המופלא של המופע.

מתוך "אבנים". צילום: רועי כוהן

האסתטיקה הזו נוצרת משילוב (שילוב נדיר באיכותו, לטעמי, לפחות בתיאטרון הישראלי) בין מרכיבי התיאטרון השונים, כגון תאורה, תלבושות, תפאורה וכו', אבל מעל לכולם מתבלטים השחקנים. בתחילה הם שוהים ב"פריז" במשך זמן מה, בהעמדה המחקה את פסלו של רפפורט. בזכות האיפור, התלבושות ויכולתם להישאר ללא ניע, ניתן אך בקושי להבחין כי על הבמה ניצבים שחקנים ולא פסל דומם. לאחר שהם "מתעוררים לחיים", ובהיעדר טקסט לאורך רוב המופע, הם מפגינים יכולת תנועה המתואמת האחד עם השני.

ה"אבנים", שעוברות לאורך המופע מספר תחנות מרכזיות בחיי אנוש, נראות בחלקים רבים של המופע כמייצגות דווקא של חיים ואנושיות. המתח הזה שבין "אבן" ל-"אדם" מתחזק גם בעקבות חוט השדרה העלילתי של המופע – השואה, אך לטעמי מוטיב זה הוא אכן אך ורק חוט שדרה, ומכאן גם האוניברסליות של המופע. "אבנים" עוסק בראש ובראשונה באדם. בכל אדם.

המופע החל את דרכו בפסטיבל הרחוב הבין לאומי לתיאטרון בבת-ים (2006) וזכה במקום ראשון. עד כה הוא הועלה יותר מ-400 פעמים בשלושים מדינות שונות וזכה בעשרה פרסים בין לאומיים (החשוב בהם הוא הפרס הגרמני "אחת מעשרת היצירות הגדולות בעולם לשנת 2007").

ובנימה אישית, "אבנים" הוא מופע נוקב, מצחיק, מדיר שלווה לעיתים, השומר לכל אורכו על אסתטיקה ותנועה מעוררות השתאות.

יוצר המופע ובימוי :ינון צפריר.

במאי שותף: דניאל זעפרני.

הפקה: תיאטרון "אורתו-דה".

עיצוב תפאורה: מיקי בן-כנען.

יעוץ וליווי אמנותי: אבי גיבסון בראל.

עיצוב פאות ואביזרים: טובה ברמן.

עיצוב תאורה: אורי מורג.

עיצוב פסקול: דניאל זעפרני וינון צפריר.

עיצוב בובות נעליים: אלית וובר.

עיצוב בובת היטלר: אורית ליבוביץ-נוביץ.

קריינות: ינון צפריר.

דרמטורגיה: יפעת זנדני צפריר.

שחקנים מבצעים ושותפים ביצירת המופע: אבי גיבסון בר-אל, אלעד עטיאס, מייקל מרקס, נוגה דאנגלי, מוטי סבג, ינון צפריר.

מופעים קרובים:  18.11.12, 20:30, צוותא.

                        5.12.12, 20:30, צוותא.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה מרתה 19, עם התגים , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s