בעל, אישה, צמר

על ההצגה knit and clean

מאת: אפרת קדם

המופע Knit and clean דן בזוג שחי חיים כמעט מכניים ואוטומטיים, אשר בהם האישה סורגת וסורגת וסורגת…. והבעל המזוגג יושב. אוכל. שותה. אה, ומדי פעם מחווה חיוך לאשתו הסורגת שיושבת שלידו. עד שהאישה מרימה את ראשה – על כל המשתמע מכך, ולרגע אחד מתחילה לדמיין חיים אחרים מאלו שלה כעת. בדמות יציר דמיונה נכנס – דווקא גבר – המנסה לשנות את אורח החיים המונוטוני והמוכני. האם יצליחו להשתחרר מכבלי המכניזם השורר בחייה?

בחזרה לקראת המופע, נכחתי בעבודה על הסצנה שמתרחשת בין הדמות המגלמת את יציר דמיונה של האישה (אושר אוחנה) ובין הדמות המגלמת את הגבר עצמו (שי ג'יברי) בניצוחה של מיקי יונס הבימאית. הם עבדו על אחת הסצנות בהן בא לידי ביטוי המהלך הזוגי – של הגבר והאישה, אך הוא מגולם על ידי שני הגברים בעצם – "חילוף" מעניין כשלעצמו.

אחת השאלות שעולה למיקי כבימאית בחזרות היא כיצד להנחות גבר לתפקיד נשי במערכת יחסים זוגית, על כל ההיבטים העולים מכך. שהרי גם הנחיית הבימוי הכי "ברורה" כביכול מניסיון החיים שלה כאישה לא תתפרש או תובן באותו אופן בהקשר הזוגי על ידי גבר. כמו גם, כל הנחייה של התמודדות נשית וההמרה שלה לגוף ונפש של גבר. אין ספק שהדבר מייצר דילמות מעניינות, בימתיות ומגדריות כאחד.

עוד שאלה מעניינת לפענוח ופתרון בימתי שעלתה בחזרה היא כיצד לייצר רצף תהליכי במציאות מונוטונית. כלומר, כיצד לדרג רצף של פעולות דרמטיות ולבנות תהליך, בנייה והסלמה אף על פי שהפעולה הבימתית היא רפטטיבית וחוזרת על עצמה ולכן עלולה להיתפס כשטוחה מבחינת התהליך, ובשל כך  כ-"משעממת" כביכול מבחינת הראייה של הקהל.  במילים אחרות, כיצד להתמודד עם הבאת פעולות מונוטוניות על הבמה מבלי לייבש את הקהל כביכול במונוטוניות שעל הבמה?  איך מצד אחד כן להביא את הדבר עצמו ולהיות כנה ונאמן למציאות אותה רוצה היוצרת לייצג על הבמה, אך מצד שני לשמור על התיאטרון שבמהותו אינו תופס זמן ומימד של חיים אמיתיים על הבמה אלא שואף לדחיסה, צמצום וסימול אומנותי.

עם שאלות אלו, הבימתיות והאמנותיות וכן, עם דילמות אחרות, הקשורות בזוגיות, באורח חיים ובאפשרות אחרת לחיותם מנסה ההצגה להתמודד. אתם תשפטו אם אכן הצליחה.

נפגש בפסטיבל!

 knit and clean

רעיון ובימוי: מיקי יונס

כוריאוגרפיה: מור לידור

שחקנים יוצרים: אושר אוחנה, שי ג'יברי, רותם גולדנברג.

עיצוב מוזיקלי: אסף רייז

עיצוב חלל: ורד פיק

עיצוב תאורה: גיא גלילי

עוזרת במאי: שי גבריאלי

ההצגה תוצג בכל ימי הפסטיבל, בשעות  18:30 ו-22:15 באולם 207 ב'.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה מרתה 18, עם התגים , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s