הקיץ נושך בכיסם של השחקנים

פוסט אורח מאת אביה ברוש

(התפרסם לראשונה באתר פייסבוק. מרתה יודעת ראתה, אהבה וביקשה מאביה להתארח)

לוקחת אוויר עמוק ומכניסה את כולכם לכיס שלי.

אם אתם חברים שלי פה, וכמובן גם במציאות, וודאי ראיתם/ שמעתם פרסומים רבים אודות מעלליי בחודשיים האחרונים, שהיו עמוסים ונפלאים. ודאי חשבתם- יופי! היא עובדת המון ובטח גם מרוויחה כסף לא רע.

המציאות עגומה חברים.

המציאות כרגע היא שאין לי כסף בכלל. והאבסורד הוא שאני עובדת. אז זה לא שיש לי זמן לעבוד במשהו אחר. אני פשוט עובדת בחינם, או על כסף שיגיע ב-'שוטף+ חפשי אותנו'. כשיגיע כסף מסל תרבות, או מחזרות ששולם עליהן (וזה נדיר) בחודש מרץ והן נמשכות עד עכשיו, או מתמלול מהבית, עליו אני מרוויחה 4.5 שקלים לעמוד, שזה בערך 18 שקל לשעה עבודה.

הקיץ נושך בכיסם של כל השחקנים, תדעו שבכל הפסטיבלים השחקנים לא מקבלים כסף בכלל/ מקבלים ממש מעט. בפרינג' אין מה לדבר, בעיקר כשיש קאסט של 10 משתתפים, בעיקר כשאין תקציב לשיווק, בעיקר כשצריך לשלם למפעילים. על ההצגות של תורה של אשת השגריר למשל הרווחתי בין 30-60 שקל בממוצע.

אני משלמת לביטוח לאומי (כ-400 שקל בחודש!!!), ואם אעבוד כשכירה הם ייקחו ממני כסף נוסף כל חודש, חוץ מזה שיורד בתלוש המשכורת, כי בהיגיון המוזר של מדינתנו, אם אתה גם שכיר וגם עצמאי – אתה צריך לשלם עוד כסף לביטוח לאומי, על כל אחד מהם בנפרד אבל גם תוספת קטנה על שניהם יחד (שמישהו יסביר לי למה). אני עדיין משלמת על הלוואות שלקחתי כדי לממן את הלימודים והמחייה באותה תקופה, אפילו שעבדתי גם כסטודנטית (ומי מכם שלמד/ לומד משחק יודע כמה זה קשה לעבוד בתקופת הלימודים). אין לי גב של הורים יציבים כלכלית. אמא שלי תעשה הכול בשבילי, אבל היא לא יכולה לייצר בשבילי כסף.

במציאות בה אנו חיים להיות אמן נחשב פינוק ומותרות, אם את רוצה להרוויח כסף תעבדי כמו כולם ואל תתבכייני, את עושה הצגות ונהנית, לכי תעבדי כמו בן אדם, מה את תורמת לחברה/ למדינה (מלבד מיטב כספי לביטוח לאומי ולמיסים). במיוחד בימים שאנו נמצאים, כשגלי פיטורים איומים שוטפים את הארץ. זה כבר לא משנה אם אתה אקדמאי, או איזה מקצוע יש לך. החרב מונפת מעל ראשך.

כל אחד מדבר מתוך הכאב שלו. קשה לי מאוד לספר לכם את הדברים האלה. אני לא ממורמרת, אני פשוט במצוקה כלכלית אמיתית. קיבלתי מכתב התראה מהבנק שעלה לי 90 שקלים. וזו ממש לא הפעם הראשונה. החודש, למשל, ארוויח סכום כולל על עבודתי של 3550. עכשיו אספר לכם מה עשיתי החודש. כל יום חזרות. לשלושה דברים שונים. הופעתי 9 פעמים בפסטיבל ניסוי כלים עם הדוד מקס. עשיתי ארבע הצגות מרתון לשלוש הצגות שונות (הצגה אחת לאגדת נער ונערה, הצגה אחת לאיחור האחרון, שתי הצגות לעדות). עשיתי את מזוודות ומציאות פעמיים. את דמעות של אריה פעם אחת. את אשת השגריר פעמיים. את פסטיבל בא לבאסטה 3 פעמים. הכסף, אגב, יגיע ככל הנראה בשוטף+60, כלומר בתחילת נובמבר. יהיה כבר קריר אז.

אני לא רוצה לעבוד בשום מקצוע אחר. אלה החיים שלי. זו הבחירה שלי. אני לא איישר את עצמי לשום קו כלכלי דמיוני, שאנשים שלא נוגעים לחיי החד-פעמיים קבעו. מאז שסיימתי את הלימודים (3 שנים) אני עובדת רק במשחק ובמה שקשור אליו. אני לא מתכוונת לשנות את זה. אני כן צריכה לאכול ולשלם שכר דירה ולקנות דברים ללייני ולנסוע ברכבת ולצאת לשתות בירה. אני כן מחפשת עבודה מהבית, שאוכל לשלבה עם אורח החיים שלי.

זה כן מקצוע. כן למדתי אותו שלוש שנים. אני משקיעה בו. אני רואה בו דרך חיים. לכן זה מרתיח אותי, בכל פעם מחדש לשמוע את המילים הציניות של הלא- משלמים- "זה אמנם בלי כסף, אבל זו חשיפה, יבואו הרבה אנשים חשובים לראות, זה להיות במקום הנכון בזמן הנכון"- ככה מנצלים אמנים. ככה. במילים האלה. ועם חשיפה אי אפשר ללכת למכולת (שאגב, עניין ה"חשיפה" זה בולשיט מארץ הבולשיטים). וכמובן שהמפיקים מרוויחים כסף והעירייה משלמת על הפסטיבלים מכספי המיסים שלנו וכו' וכו' וכו'.

מה אני רוצה לומר בכל זה בעצם?

קודם כל, בעיקר לשאול אם מישהו מכם יודע על עבודה שאפשר לעשות אותה מהבית עבור יותר מהסכומים אותם הרווחתי בתמלול. הקלדה, הזנה של חומרים לאינטרנט, כתיבה, משהו חופשי בשעות, כי שוב, אני בחזרות והצגות בבקרים. שנית, לספר לכם קצת מה זה אומר לעשות פה אמנות. וללחוש לכם שבכל פעם שאתם קונים כרטיס להצגת פרינג' בהנחה/ מבקשים חינם, זה יורד משכר השחקנים ישירות. שלישית, להצהיר קבל עם ועדה שאני לא מתכוונת להפסיק לעשות מה שאני אוהבת, מה שאני מאמינה בו. חיים בלי אמנות הם לא חיים, גם למי שאינו אמן.

רות סוף. לוחצת על פוסט ומקווה לטוב.