בסלון של ציונה

סלון דחויי פרס היצירה הציונית

מאת: נמרוד עמית

המופע התיאטרוני "זו היא הארץ", המוצג בתיאטרון תמונע, הנו פסטיבל אמנות פיקטיבי שנוצר כתגובה ל"פרס היצירה הציונית". פרס זה, שנוסד לפני קצת יותר משנה על ידי משרד התרבות והספורט, ביקש לשבח הישגים אמנותיים המציגים את ערכי הציונות, באשר הם. חלק מן האמנים הגישו מועמדות אך נדחו, וחלק אחר בחר שלא להגיש מועמדות מתוך מחאה, מאחר ולדעתם ערכי הציונות אינם צריכים להיות אינדיקציה ליצירת אמנות טובה. פסטיבל "זו היא הארץ" מהווה ריכוז של כל אותן יצירות דחויות, פותח שעריו לכל יצירת אמנות באשר היא, ומבקש לחקור מחדש את המונח "ציונות".

בתוכנייה של המופע, וכן באתר האינטרנט של תמונע, כמעט ולא ניתן למצוא מידע לגבי העובדה שזהו פסטיבל פיקטיבי. שמות השחקנים והיוצרים רשומים על התוכנייה באותיות קטנות, באנגלית, ושמות הדמויות הבדיוניות תופסות את מרב הפוקוס. גם המשחק והתכנים מחזקים את הרושם כי מדובר בפסטיבל אמיתי ורק היכרות אישית עם אחת השחקניות אפשרה לי להיות בטוח כבר בהתחלה כי הדמויות שעל הבמה בדיוניות.

בערב שבו נכחתי (תוכנית ב') הציגו את עבודותיהן בזו אחר זו 3 דמויות, כשברקע מאחוריהן ניצב מסך ענק, עליו הופיעו שקופיות, סרטונים וטקסטים. העבודה הראשונה היתה של מעצבת אופנה ובתו של איש מוסד (אפרת ארנון), שהציגה קולקציית בגדים שעוצבה בהשראת תחקיר על הגבולות הפוליטיים, החברתיים והאידאולוגיים של החברה הישראלית. "חקירתה" רוויה באלמנטים פארודיים ומגוכחים, אך בה בעת גם באמיתות נוקבות וכאובות. העבודה השנייה היא של יוצרת קולנוע, בת דור שלישי לשואה (נתלי פיינשטיין), שעשתה סרט דוקומנטרי על שכנתה. הסרט משקף "עבודת בילוש" סובייקטיבית בעליל של יוצרת הקולנוע. העבודה השלישית – והמרשימה מכולן – היא של משורר, מוזיקאי, מתנחל (נטע וינר), שמשרטט דרך אילן היוחסין של משפחתו את פרופיל צה"ל לאורך השנים. הוא חותם את עבודתו בקטע ספוקן-וורד מרהיב, שנטע וינר (אמן ספוקן-וורד ידוע) כתב בעצמו.

ייחודו וכוחו של המופע נובעים מכך שהוא אינו מבקש לבקר את תומכי הציונות, אף לא את מתנגדיה, אלא רק להעלות לפני השטח את הבעייתיות שבעצם ההגדרה שלה. הדמויות, שחשפו את עצמן באמצעות עבודותיהן, היו לכאורה טעונות בעמדות "מהבית", אך לא רק שהקהל נתבקש ונצרך להסתכל "מעל לדמויות" וראה דברים שהן עצמן לא היו מודעות להם, אלא גם אופן ההגשה לא נועד מלכתחילה להגן על תיזה מסויימת או להוכיח שהשקפת עולמן של הדמויות היא הההשקפה הנכונה היחידה. המופע "זו היא הארץ" אינו תיאטרון במובן המקובל של המילה. למרות לא מעט רגעים אסתטיים, הוא מציע בעיקר חומר למחשבה. מחשבה על הגדרות בכלל ועל הגדרות הציונות בפרט.

"זו היא הארץ" – תיאטרון תמונע

כתיבה ובימוי: אייל וייזר

שחקנים יוצרים ושותפים: אפרת ארנון, נתלי פינשטין, נטע וינר.

סאונד, לחן ומילים לשיר "עץ השיטה": נטע וינר.

יעוץ אמנותי, צילום ווידאו "המציגה הינה חולה": רמי מימון.

עיצוב חלל: ינון פרס.

עיצוב תלבושות ואביזרים: תמר לוית.

עיצוב תאורה: עומר שיזף.

עריכת וידאו: נדב אהרונוביץ.

ליווי אמנותי: איציק ג'ולי.

יעוץ קונספט "עץ השיטה": רז וינר

כוריאוגרפיה: סתיו מרין.

מנהלת הצגה: מיכי יונס.

עוזרת במאי: שני דוידוב.

תרגום אנגלית וקריינות: נתלי פינשטין .

תרגום ערבית: סחר שחדה.

אפטר אפקט: שי רטנר.

עיצוב פוסטר: נורית הרשקוביץ

מופעים קרובים:

5/9/2012, יום רביעי, 20:00

6/9/2012, יום חמישי, 20:00