רשמים מעיר החטאים

על המופע LOVE של סירק דה סוליי

מאת: אפרת קדם

כן, כן, כמו כל עברייה טובה גם אני ביליתי את הקיץ באמרי̤קה ומלבד חום כבד, אנשים מנומסים (מאוד!), טבע מרהיב, אוכל מענג ונהיגה אינסופית גם הצלחתי לראות איזה מופע או שניים.

מרהיב במיוחד היה המופע love של קרקס השמש (cirque de solie), המופיע בימים אלה בארץ! הקרקס ייחודי בכך שהוא מבוסס על בני אדם בלבד ולרוב משלב עלילה/נושא במופעיו. המופע הפופולארי שרץ כבר כמה שנים במלון המיראג', אחד ממלונות הענק בווגאס, ומשלב גם הוא את פעלולי הקרקס לצד ליצנות, תיאטרון ומחול עם השירים הנפלאים והידועים של הביטלס, מתוך אלבומם  love.

אז מה היה שם? נתחיל מזה – דמיינו שאין גבולות… לא של תקציב, לא של כוח אדם, ושהאולם משמש במשך כמה שנים רק למופע הזה, עם כל המסילות, המתקנים, תוכנית התאורה, המסכים וכו'. דמיינו חילוף של הבמות, שעולות וזזות, באות ויוצאות עשרות פעמים, חילופי תפאורות מהמסד את הטפחות (בכל שיר!) חילופי בגדים, וכ-30 מופיעים בערך שרובם ככולם אמונים על פעלולי הקרקס, המחול והתיאטרון.

הרבה לדמיין הא? אם לא הייתי רואה, לא הייתי מאמינה. זה בהחלט מעל ומעבר לממדים שאנו רגילים לראות ולחוות במדינתנו היוקדת.

המופע עצמו עובר משיר לשיר עם קטעי מעבר חביבים והומוריסטיים ובהם כמובן פנייה ישירה לקהל, דרך פעלולים מרהיבים שמבוצעים במיומנות רבה ושדורשים לב חזק לעתים מהצופה. היו פעלולים על חבלים גבוהים מאוד, תוך ריקוד עליהם, רמפות או טרמפולינות שעליהם קופצים לגבהים ולמרחקים מטורפים או מחליקים על סקטים ומשקולת ענק המחוברת לסולם שעליה מתעופפים הלוליינים. כמובן הכול עובד עם קטעי ריקוד (יותר בסגנון ג'אזי או ג'אז לירי אך זה הצד הפחות חזק שלהם במופע) ומלווה בפעילות "קרקעית" של הלוליינים – סלטות, קטעי ליצנות, קפיצות, היפוכים וכדומה. היפה והמרגש הוא שכל אפקט מותאם לאופי ולאווירה של השיר המסוים, בתלבושות, בתאורה ובאווירה. בצדי הבמה העליונה ישנם שני מסכי וידאו ענקיים שבהם ניתן לצפות בתמונות ובסרטוני וידאו גם של הביטלס ולעתים באפקטים נוספים. כמו כן, ישנם גם עוד ארבעה מסכי ענק כמעט שקופים החוצים את הבמה (עולים ויורדים) שעליהן הוקרנו לעתים הדמויות של רביעיית הקצב המדברות אלינו בקטעי ארכיון היסטוריים.

הבמה היא במת זירה והקהל מחולק (על פי עומק הכיס שלו) לארבעה אזורי צפייה בדומה לפלחי עוגה מסביב לבמה ובכל חלק ישנה התרחשות, לעתים זהה ולעתים שונה, כך שצריך לבחור על מה להתבונן – ויש הרבה בחירה. בהחלט מולטי פוקוס מה שנקרא.

מכיוון שהביטלס כל כך מגוונים בנושאים ובאווירת השירים אפשר למצוא שירים תמימים שזכו לתאורה חמה ולבגדים "מתוקים" של שנות ה-60 או ה-70 מול שירים פסיכודליים ואפלים שזכו להרבה מאוד אפקטים, של תאורה, ביגוד ותפאורה, פשוט לא מהעולם הזה. לדוגמא ב"אוקטיפוסיסוס גרדן" הלוליינים שתלויים מהחבלים היו בתוך בובות נייר ענק שעשויות מפיסות נייר מוארכות ודקות שעם התנודה שלהם נעו ונדו פיסות הנייר הארוכות והקלות לכל עבר כאילו הם נמצאים במים.

היה שימוש ברכבות מיניאטוריות מהלכות, במגפיים ריקות מהלכות (כמו בובות על חוטים), במגדלים שנבנים ומתנפצים בכל טוב, אביזרי ענק ואביזרים קטנים יותר, עד שהעין מוצפת לגמרי. אכן, שפע מטורף של גירויים.  כיוון שזה קרקס ומכיוון שעוברים משיר לשיר ובעצם מעולם לעולם, ולעתים מתקופה לתקופה, הדימויים ועמם האמצעים הבימתיים מתחלפים בקצב מסחרר.

בתור חובבת ביטלס מושבעת מגיל צעיר התחושה הייתה מאוד מרגשת, כאילו פורשים את כל עולם הפנטזיה, הדמיון, המרדנות והתמימות שיש בשירים הללו בפני הצופה במעין עולם אחר לגמרי – דמיוני, ססגוני והזוי, המורכב מקרקס תנועתי ותיאטרלי. זו הייתה חגיגה אדירה ללב ולעיניים.

קשה שלא להתפעם למול העוצמה והשפע הזה שאינו רק כלכלי אלא בסופו של דבר גם אמנותי.

הם כאן. עכשיו. יאללה, רוצו לראות…..