פרידה?

מאת: יאשה קריגר

"תיאטרון בובות לא נועד רק לילדים", כך אומרת לי מוריה בן אבות, היוצרת והמבצעת של "פרידה?". "במיוחד בתיאטרון הבובות המודרני, יש יותר ויותר נגיעה בתכנים למבוגרים."

על הבמה ניצבת דמות בודדת של אישה, ספק כלואה , ספק מתקיימת בתוך גוף עצום ואדום של בדים תפורים. מתוך הגוף הזה נוצרת ישות נוספת, בובה, עמה נוצרים יחסים. "אני לא רוצה להסביר את זה יותר מדי" אומרת מוריה, "אבל בגדול המופע עוסק בקשר. זה יכול להיות כל סוג של קשר – הורות, זוגיות. זה נושא שנגיש לכולם, כולנו מתעסקים בזה כל הזמן."

את העבודה "פרידה?" יצרה מוריה במסגרת לימודיה בבית הספר לאמנות תיאטרון הבובות בחולון. ללימודי תיאטרון הבובות היא פנתה לאחר שסיימה את לימודיה במגמת הבימוי של סמינר הקיבוצים."זה לא שעשיתי הסבה לבובות בלבד", היא ממהרת להבהיר. בעבר היא ביימה את הצגת תיאטרון התנועה "(אל) תסתכלי עלי" שעלתה בפסטיבל 'ניסוי כלים' ובפסטיבל אישה בחולון.

"יש משהו בתיאטרון בובות שמאפשר ליוצר לגעת בחומרים שבתיאטרון רגיל עשויים להיראות יותר מדי דרמטיים או קיטשיים. דווקא הבובות יכולות לרכך את הבוטות הזו, ודרך דימויים ויזואליים ופלסטיים לגעת בנושאים שלתיאטרון רגיל יותר קשה לגעת בהם."

כיאה לתיאטרון בובות, ולמרות שקיימת רק פרפורמרית אחת על הבמה, במופע ישנן שתי דמויות. הדואליות הזו, של ישות אחת שיוצרת ישות אחרת ומפעילה אותה, מרתקת לאורך כל המופע. "הרבה אנשים שמגיעים לתחום הזה הם לאו דווקא שחקנים במלוא מובן המילה." מציינת מוריה, "יש משהו בבובה שיכול לתווך בין הפרפורמר לקהל. לפרפורמרים שקשה להם עם קהל, הבובה יכולה להקל קצת את החוויה, כי הבובה מקבלת פוקוס. מעבר לכך, ישנו רובד נוסף – מי מפעיל את מי, אני את הבובה או הבובה אותי. בתיאטרון בובות מודרני המפעיל לא חייב להסתתר מאחורי הבובה."

תהליך העבודה על המופע הנוכחי נמשך כשנה, במסגרת הקורס בהנחיית הדס עפרת ושרון סילבר-מרת, כאשר בתור השראה שימשו עבודותיה של האמנית הצרפתייה לואיז בורז'ואה, שיצרה פסלים תפורים. העבודה בפועל נמשכה כחמישה חודשים, כאשר את השמלה עיצבה דנה ברלינר, אותה הכירה מוריה מלימודיהן המשותפים בסמינר הקיבוצים. מאוחר יותר חברה אליה גם דנה אייזן, שכתבה את המוזיקה למופע.

העבודה השתתפה בפסטיבל הבין-לאומי לתיאטרון בובות בירושלים, וכמובן ממשיכה לחפש אחר במות פוטנציאליות נוספות.