ציונות תיאטרלית

ראיון עם מקימי ויוצרי תיאטרון הפרינג' באר-שבע

מאת: יאשה קריגר

"אני לא בתחרות עם אף אחד. אני עושה את מה שאני רוצה לעשות." אומר לי יואב מיכאלי, המנהל האמנותי של תיאטרון הפרינג' באר-שבע. "יש לי פה חופש אמנותי, אף אחד לא אומר לי מה לעשות. אני לא כבול לביצה התל-אביבית. להיפך, הם כבולים אלי. הם מתקשרים אלי ורוצים לבוא להופיע אצלי."

אנחנו יושבים בבית-קפה במתחם המחודש של העיר העתיקה בבאר-שבע. מסביבנו המון אנשים מסתובבים בין דוכנים ובמות שהוקמו כאן במיוחד לכבוד פסטיבל "סמילנסקי" (על שם הרחוב הראשי בעיר העתיקה). הפסטיבל מתקיים בכל יום רביעי בימי הקיץ ובמבט חטוף אני מספיק להבחין בשלושה חללים בהם מתקיימים מופעי תיאטרון ועוד שלוש במות של הופעות מוזיקה. המתחם תוסס, מלא במבקרים ויואב וחבריו לתיאטרון, עידן אבישר (המנכ"ל) ואיילת בראל (יחסי ציבור), ממהרים להסביר לי שהיום יש יחסית מעט אנשים, בגלל החום. לא רחוק מאיתנו נערכת חופה, שימחה והילולה. מסתבר שהכלה היא אחת ממפיקות הפסטיבל ושבשיאו יעלו החתן והכלה להופיע יחד עם אסף אמדורסקי. עושה רושם ששמח בבאר-שבע בימי הקיץ החמים.

אני מנסה לעשות סדר בדברים, להבין איך זה התחיל, מה קדם למה. עידן מספר לי: "בהתחלה היה רק תיאטרון באר-שבע. לקהל כאן הייתה אפשרות לראות הצגות של התיאטרון הרפרטוארי במנוי של 5 פלוס 2 וזהו. ב-2005 שמוליק יפרח הקים את בית הספר למשחק, שרבים מבוגריו משחקים בתיאטרון. אני למדתי בביה"ס וכל הזמן טפטפו לנו את הדבר הזה ששחקן צריך להיות גם יוצר.

בשנתי השלישית ללימודים נערך בביה"ס ביקור של רוביק דנילוביץ', ראש העיר של באר-שבע, יחד עם יאיר לפיד. הראנו להם קטע מהצגה שביים יואב, ולאחר מכן הייתה שיחה. יאיר לפיד זרק פרובוקציה, שאל מה נעשה בתום הלימודים, האם כולנו נעוף ישר לתל-אביב. עניתי לו שהפיתרון זה להקים עוד מסגרות בבאר-שבע, שהעיר צריכה את זה. רוביק ישר אמר שנבוא אליו, שהוא מחכה. ישבתי עם יואב וגיבשנו את הפרויקט של תיאטרון הפרינג'. קבענו פגישה בלשכה ואחרי חמש דקות בפגישה רוביק הפסיק אותנו ואמר שהוא אוהב את הרעיון. קיבלנו מבנה, שהיה מחסן, ועבדנו קשה להפוך אותו לאולם תיאטרון. קיבלנו גם תקציב להצגה הראשונה של תיאטרון הפרינג', הצגה בשם 'לא משלמים יותר'."

בשנתיים מאז הוקם תיאטרון הפרינג', הם הספיקו להעלות שלוש הפקות למבוגרים ועוד שלוש הצגות ילדים. הקהל מצביע ברגליים ונראה שיש דרישה אמיתית לפרינג' בבאר-שבע.

יואב: "הגרעין הקשה של האנשים שבאים להצגות הם לא הסטודנטים מהאוניברסיטה אלא דווקא התושבים. מתפתחת פה קהילה, חל שינוי. בית הספר הוא מוסד מאוד מושקע. אין דברים כאלה במרכז. זה משהו ברמה אחרת לחלוטין. זה הפך מכמעט מאה אחוז סטודנטים מהדרום במחזורים הראשונים ליותר סטודנטים מהמרכז והצפון. הרבה מהם נשארים כאן לאחר הלימודים."

ואכן, בסיור קצר בבית הספר אני מגלה מוסד מפואר. שני אולמות (שאחד מהם שימש בעבר בתור האולם של תיאטרון באר-שבע, לפני שזה עבר למשכנו החדש), סטודיו לתנועה, כיתות מרווחות וחללים למכביר.

עידן: "במהלך הלימודים הסטודנטים מחויבים לעבודה קהילתית. עובדים עם פנימיות, נוער בסיכון וכו'. יש גם פרויקטים עירוניים, כמו הפסטיבל הזה, סמילנסקי. תלמידי ביה"ס עוזרים בהפקה, עושים דמויות שטח."

במהלך ארבעים הדקות בהן אנו יושבים ומשוחחים, לא עוברת דקה מבלי שמישהו מהעוברים והשבים עוצר ואומר להם שלום, מה קורה ומה עניינים. על כל אחד הם מספרים לי: זה סטודנט בשנה שנייה, זה סיים לפני שנתיים ועכשיו משחק בתיאטרון, זאת מנהלת התקציב של התיאטרון וכו'. האווירה מאוד ביתית וחמימה. עושה רושם שבתקופה קצרה כבר נוצרה פה קהילת אמנים אינטימית ומחבקת.

יואב: "האג'נדה של התיאטרון היא אג'נדה חברתית. חלק מהרעיון היה לעודד את הקשר עם הקהילה, לעודד את הפלורליזם התרבותי בבאר-שבע, להשתמש בתיאטרון ככלי חינוכי. וזה לגמרי עובד. עשינו פרויקט מאוד יפה בשיתוף הרשות למלחמה בסמים. ההצגה רצה כבר כ-40 פעם בבתי ספר."

מתוך ההצגה "משחק באש", ההצגה החדשה של תיאטרון הפרינג' ב"ש

הקשבה להלך הרוח של התיאטרון הישראלי בשנה-שנתיים האחרונות, תגלה שהפריפריה הולכת ותופסת מקום מרכזי, במיוחד בכל הקשור לתיאטרון פרינג'. בת-ים, דימונה, עכו, באר-שבע, שלומי – אלה הם רק חלק מהמקומות הנהנים לאחרונה מהצמיחה של הפרינג'. מעניין לבחון את המגמה הזו דווקא לאור המחאה החברתית והאינפלאציה הגואה של השחקנים והתיאטרון במרכז. האם יתכן שכשם שיוקר המחיה דוחק אנשים מחוץ לגבולות מדינת תל-אביב, כך גם עודף היוצרים והשחקנים בתל-אביב מביא לגלישתם אל הפריפריה? ומעבר לכך- האם הפריפריה כשלעצמה מספקת קרקע פורייה ליצירה תיאטרונית, כזו שאינה תלויה בהלכי רוח טרנדיים וגחמות תל-אביביות?

יואב: "תיאטרון הפרינג' שלנו הוא מהפכה ברמה הארצית. נהייתה מן תפיסה כזאת שהצגת פרינג' משחקת פעמיים בחודש ומעבר לזה אין לה במה ואין לה שאיפות. אצלנו זה פתאום קופץ במאה, מאה חמישים אחוז כי יש במה ויש קהל. תיאטרון הפרינג' באר-שבע הוא גם מרכז פרינג'. מה שאומר שאנחנו מארחים הצגות פרינג' וחושפים את הקהל הבאר-שבעי להצגות פרינג' מכל הארץ. היה ניסיון להביא לפה הצגות פרינג' בעבר, משהו כמו 6 הצגות בשנה. אנחנו מביאים כ-50 הצגות פרינג' בשנה שיתארחו אצלנו. היום סגרתי שבספטמבר נארח את אנסמבל תמונע, ואנחנו הולכים לארח גם את תיאטרון הסימטה. היה אצלנו גם תיאטרון הנגב, וקבוצת תיאטרון מרהט. התגובות של האנשים בסימטה, בצוותא מדהימות, הם בשוק מזה שהאולמות שלנו מפוצצים. הם לא ערוכים בכלל להוציא את ההצגות שלהם החוצה. הקהל פה צמא להצגות מסוג אחר ובמחיר שווה לכל נפש."

את הצמא של הקהל לתיאטרון אחר ואת הרעב של היוצרים ליצירה, משלימה הנכונות של הממסד בפריפריה, ובמקרה הזה של עיריית באר-שבע והחברה לפיתוח הנגב. יואב: "זה לא שיש המון כסף. בסופו של דבר לאף אחד בארץ אין כסף לתיאטרון. אבל כן יש פה רוח גבית מהממסד, נותנים הרבה מוטיבציה. הייתי בתל-אביב, ניסיתי לעשות שם דברים עצמאיים ויש הבדל גדול בין שם לפה. פה רוצים את זה, גם הרשויות וגם האנשים. אתה מקבל חיבוק מהקהל בזה שהם באים, מפרגנים, תומכים. ובנוסף לזה אתה מקבל פרגון מהממסד, מהעירייה. ראש העיר קופץ לביקורים, תיאטרון הפרינג' זה הבייבי שלו ואנחנו מאוד נהנים מהעניין הזה. אחד היתרונות הגדולים הוא בזה שאנחנו מקבלים פה ציוד ותמיכה טכנית. אנחנו יכולים להרים פה הצגה עם תאורה כמו שצריך, לא עם חמישה פנסים ולומר שהעיקר זה המשחק. המשחק חשוב אבל חשוב גם שההצגה תהיה יפה ויזואלית. פה אנחנו יכולים לעשות את זה."

יואב עצמו נדד הרבה לפני שהגיע לבאר-שבע. "למדתי באוניברסיטת ת"א, עבדתי חמש שנים בבית-צבי ומשם המשכתי לסצנה התל-אביבית. תיאטרונטו, פסטיבל תיאטרון קצר, בית הספר של סופי מוסקוביץ' וכו'. איכשהו התגלגלתי לבאר-שבע, התחלתי ללמד בבית הספר למשחק וביימתי את ההצגה הראשונה של בית הספר. ואז התחלתי להרגיש את הפוטנציאל של המקום. הייתה פה תחושה אחרת, קרקע בתולית כזאת. יש כאן, לצד קהל שרגיל לתיאטרון, גם אנשים בני שבעים שלא ראו תיאטרון אף פעם ובאים לראות הצגה בפעם הראשונה. יש בזה משהו חזק מאוד. מצחיק להגיד, אבל הרגשתי מעין תחושת ציונות – ציונות תיאטרלית. ציונות נחשבת היום למילה גסה אבל אני מדבר על המובן היפה של זה. ככה זה התחיל. כשעברתי לפה, בשנה הראשונה עבדתי כל יום בתל אביב. שנה שנייה כבר פחות. היום אני כבר כמעט לא מגיע לתל אביב. אין לי מה לחפש שם."

בימים אלה מעלה תיאטרון הפרינג' באר-שבע את ההצגה "משחק באש", אופרת רוק זוגית מאת שי להב, עם לחנים מאת שי להב (מופע הארנבות של ד"ר קספר) ובבימויו של יואב מיכאלי.

* למען הסר ספק: התקציב להפקה הראשונה של תיאטרון הפרינג' באר-שבע התקבל מחברת "כיוונים", החברה לתרבות הפנאי של באר-שבע.

החברה ממשיכה לתמוך בתיאטרון הפרינג' גם היום.

כמו כן פיתוח תיאטרון הפרינג' באר-שבע נעשה על-ידי עידן אבישר, יואב מיכאלי ויוסי דויטש.