לרדת מהמדף המאובק ולהתחיל לחיות

ביקורת על ההצגה "משומשים"

מאת: אנה מינייב

זהו סיפור מוכר על החיים ועל אנשים שנכנסים לשגרה מעיקה, כשהדרך לצאת ממנה הופכת מיום ליום לבלתי אפשרית. השנים חולפות להן ובמבט צורם לאחור הן נראות כאילו לא היו שלנו מעולם, כאילו לא אנחנו חיינו אותם. זאת האווירה שהשתלטה עלי בעודי יושבת באולם החביב עלי, צוותא 2, ומסביבי תפאורה יפיפייה שמורכבת מספריות גדושות ספרים עתיקים, התלויות על הקירות הדוממים שמעידים על הסוד הגדול שמרחף לו באוויר. את האווירה העגמומית והמסקרנת הזאת מקשטת תאורה חמימה שמתאימה לעיצוב החלל במידה מדויקת ומעבירה תחושה של חנות ספרים ישנה מזדקנת. על עיצוב התפאורה אחראי אילן פרץ שדאג לכל הפרטים הקטנים, כולל פעמון הכניסה המעיד על כניסתו של מישהו לחנות. על התאורה אחראי גיא גלילי שעיצב אותה בשלמות שלא זכיתי לראות כבר הרבה זמן בתיאטרון, כנראה בגלל הפחד של היוצרים שהאור לא יספיק בכדי להאיר את השחקנים. במקרה הזה, האווירה שיצרו שניהם שירתה את ההצגה בצורה מושלמת וזאת הסיבה שהחלטתי להתחיל כתבה זו עם שני האלמנטים החשובים האלה, שבלעדיהם ההצגה הזאת לא הייתה נראית כפי שהיא – אפלה, מסקרנת ושוחרת סוד.

בתוך תחושת העלטה מופיע גבר יחסית מבוגר, שפוף וממורמר ומיד מפיל את הקהל בקסמיו. בין כל שכבות העייפות שעוטות אותו, מגיח לו לרגעים אדם שרוצה להתחיל לחיות באמת ולצאת מחנות הספרים החורקת, לסגור את הדלת ולא להביט לאחור. דרור טפליצקי הנהדר והממכר משחק את דמותו של דניאל שטיגליץ' שמחזיק בחנות ספרים ישנה שהייתה שייכת לאביו שנפטר. אליו מתלווה אמו הקוטרית שמשחקת שפרה מילשטיין המצוינת, אשר מתעקשת לא לסגור את העסק למרות שהלקוחות כבר לא מגיעים. דניאל נכנע שוב ושוב לבקשת אמו להשאיר את החנות פתוחה, בקשה שמעיבה עליו כל יום מחדש אך הוא לא מסוגל לעשות דבר בנידון. שתי הדמויות הללו מעוררות רחמים גדולים בגלל ההתעקשות להיאחז במשהו שלא מוסיף שום טעם לחייהם, אך בכל זאת מחייב אותם להישאר כבולים האחד לשנייה. הם גרים יחד ואף עובדים יחד בחנות, דבר שמאמלל את דניאל ללא הרף.

יום אחד נכנסת לחנות בחורה צעירה ומושכת, המגולמת על ידי מירב פלדמן, ומבקשת לרכוש ספר שדניאל בטוח שהוא מחזיק בחנות. כאשר הוא פונה לחפש אותו הוא מגלה כי הספר לא קיים בחנות, אך מבטיח לבחורה, שהוא נמשך אליה כמו פרפר לאש, להשיג עבורה את הספר. ההתחייבות הזאת שולחת אותו למסע שלא ציפה לו. לאחר שבדק בכל חנות ספרים אפשרית נאלץ דניאל לפנות למקלמן – בעל החנות היריבה – שמתברר כי בעבר האבות של שניהם היו שותפים עסקיים וריב גדול הפריד ביניהם ללא דרך חזרה. המסע למחוזות עברו מעמת אותו עם גילויים כואבים על אביו וגורם לו להתמודד עם חייו שהחמיץ, דבר שהופך אותו בסופו של דבר לאדם חדש, חזק יותר וסוף סוף חי.

ההצגה הזאת מיוחדת בגלל האופי הלא מתאמץ שלה. הכל שם פשוט, פשוט עד כאב. היא הזכירה לי סדרה של פעם בטלוויזיה, כשלא היה צורך להאפיל את המציאות והחומר האנושי היה מספיק מרתק בכדי לבנות על סמך זה חמישים פרקים. דבר נוסף שנגע בי הוא ההחלטה של הבמאית דניס שמע להעניק לכל דמות שחקן שיגלם אותה, גם אם מדובר בתפקיד "קטן" שדקותיו על הבמה ספורות. החן העצום בתפקידים האלה מעניק להצגה מימד נוסף של הנאה וחיבור כנה לסיפור. אמיר ירושלמי המקסים מגלם את פקח העירייה שמחלק לדניאל קנסות שהוא מסרב להילחם בהם, רפי קלמר בתפקיד בעל חנות הספרים המתחרה, שיושב באולם מתחילת כניסתו של הקהל לאולם ונוכחותו מביאה עימה מתח לאווירה, וערן בן צבי שמגלם את הבלש המצ'ואיסט בתחנת המשטרה. זהו מצב לא מוכר בפרינג', בו התקציב בדרך כלל לא מאפשר את התענוג הזה, ובכל זאת, בהצגה הזאת השאיפה מתגשמת במלואה.

יצאתי מהאולם בתחושה של שמחה, צוות שחקנים מוכשר, מרתק ומרגש, במאית שיודעת לגעת במערכות יחסים מורכבות מבלי לפגוע בפשטותן, מחזה שלא מתיימר לספר משהו שעוד לא שמעתי, התאורן ומעצב התפאורה שכבר הזכרתי והמוזיקאי הרגיש דורון שלום שתמיד יודע להעביר במוזיקה שלו את הרגש המדויק שבלב.

פשוט חוויה קסומה.

ממליצה בחום.

מומלץ לעקוב במדיות השונות אחר מועדי הצגות עתידיים

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה מרתה 12, עם התגים , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s