מרתה יודעת ש…
יקרים שלי,
לאחרונה, אחד ממחזות הזמר האהובים על מרתה ירד מעל במות התיאטרון, עד לפעם הבאה שמישהו יעיר את התאומים הבריטיים מתרדמתם. משחשבה על המסך הנסגר, עלה במרתה הזיכרון של הצגת הפרמיירה של אותו מחזמר, לפני לא יותר משנה.
בצהרי אותו יום שישי, כשאחת מצעדות המחאה שיתקה את כל תל אביב וההצגה התחילה באיחור רב, מרתה מינגלינגה עם כל המי ומי. התראיינה לגיא פינס, אמרה שלום ליונה אליאן ושלומית אהרון והתיישבה לה לצד אחד השולחנות עם יין צונן ביד. נקודת ההמתנה של מרתה היתה ממש מול הכניסה לאולם, בה עמד צי של מצלמות שהרעיף פלאשים על כל הנכנס. לפתע ראתה חבורת צעירים, בתוכה בחורה נמוכת קומה בעלת קרה שטני ופרצוף מנומש. צי הצלמים החל לצלם אותה, לא כל כך אותה, אלא את המגה סטאר התורן שבדיוק נכנס אחריה. אבל לרגע אחד, אור הזרקורים האיר את אותה בחורה, רגע אחד שנמשך 15 שניות ואז הסתיים. אור הזרקורים המשיך הלאה.
והזיכרון בתוך הזיכרון הזה, כמו היה סרט של לאונרדו דה-קפריו, גרם למרתה להיזכר כי ב-12/7/93 עלה לראשונה המחזמר המפורסם סנסט בולוורד, אותו עיבוד מבריק של אנדרו לויד וובר לסרט משנות הארבעים. המחזמר, כמו הסרט, מספר על נורה דזמונד, כוכבת עבר של ימי הוליווד הזוהרים, שאורה דעך, אבל היא לא מוכנה לקבל את זה. מבחינתה כל רגע הבמאי דה מיל יצלצל וייקרא לה לסט, לצלם את הסרט החדש שלה עליו היא עובדת כבר שנים. אבל בתכלס, אותה כוכבת עבר, כמו האחוזה בה היא חיה, כמו המשרת הנאמן שלה, כמו התסריטאי הכושל שבמקרה נקלע לביתה ומסיים את חיו בבריכה הצלולה, כבר אינם.
כמו אותו מחזמר שמסכו נסגר, כמו אותה בחורה צעירה שלרגע אחד התרפקה על אור הזרקורים, כמו אותה כוכבת עבר, גם התהילה היא ברת חלוף. השאלה היא איך נוצרים אותה כל עוד היא נמשכת, כל עוד הבמאי קורא דווקא לך לסרט, כל עוד הגורל אינו דופק בדלת ומחכה במסדרון, כל עוד המגה סטאר לא דוחף ומעיף אותך מהקלוז אפ שלו.
מרתה יודעת 