לפני כמה ימים הצצתי בקבוצת הפייסבוק "סטטוסים מעולם התיאטרון". על קיר הקבוצה, שנהגתה על מנת להעניק במה לסטטוסים פיקטיביים ושנונים הלקוחים ממחזות שונים ומעולם התיאטרון בכלל, אחד מהמשתתפים טען כי עצוב לו לראות כי קבוצה שהוקמה כדי להעניק פרספקטיבה אחרת על דמויות ממחזות שונים, נהפכה כיום ללוח מודעות ופרסום על הצגות שונות. משתתף אחר אמר לו בציניות כי זוהי התפתחותו הטבעית של התיאטרון, מתוכן איכותי למסחרה.
זה גרם לי לחשוב.
האם אכן תיאטרון כיום, כל תיאטרון שהוא, בין אם ממסדי ובין אם פרינג', הוא מסחרי ומבוסס על רייטינג? האם כל אמן או יוצרת תיאטרון מעדיפים למכור את אחותם, כדי להשיג איזו חשיפה בגוף תקשורתי? כדי להיות על הבמה של אחד מהתיאטראות העירוניים?
התשובה היא לא.
מגוון הכתבות בגיליון הנוכחי יוכלו להוסיף על כך.
ולהעצמת התשובה, מגזין מרתה יודעת נולד. לפני 10 גיליונות בלבד, המגזין נוסד מתוך מטרה פשוטה – להעצים את התחום ולאפשר ליוצרי תיאטרון להתפרסם כשהם מותירים את שתי הכליות שלהם בתוך גופם.
עד כה, ניכר שהצלחנו לעשות זאת. בתקווה שעוד נמשיך.
מקווים שתיהנו,
אירית ראב
עורכת מרתה יודעת
מרתה יודעת 