מאחורי הקלעים – מפי מוכרת במזנון

מאת: נועה בן ארי

יומני היקר שלום,

אני שונאת את אמא שלי. כן, מה שאתה שומע!  וכן, אני יודעת שאני לא מחדשת לך כלום ואני כותבת את זה מלא בזמן האחרון אבל אתמול היה לנו את הפיצוץ הכי גדול ever!!  החלטתי!  אני עוברת לפנימייה.  טוב, אז ככה: חזרתי מהעבודה מאוחר, מה לעשות היתה הצגה עם הפסקה, ההצגות האלה תמיד ארוכות… בכל מקרה, אמא שלי התחרפנה שכבר 22:30 והיא לא יכלה ללכת לישון.. מה לישון? רק זקנים ישנים בשעות כאלה.. ושהעבודה הזו פוגעת לי בבגרויות כי אני לא מצליחה לקום בבוקר.  איזה בגרויות? הלו?!  עכשיו רק ספטמבר, כאילו.  מה בגרויות עכשיו? ואז היא ממשיכה לחפור על למה אני לא יכולה למצוא עבודה  בשעות שפויות יותר ובלה בלה בלה.. אז אני עושה לה: "אמא, את רצית שאני אהיה יותר מתורבתת, נכון?  אז תגידי תודה שאני עובדת בתיאטרון.  יכולתי לעבוד גם ב"מקדונלדס"… אז היא כזה:  "באמת תודה רבה, אולי את חושבת שגם מגיע לך פרס??"  יואו, מה הקשר??  "אני מאוד מקווה שאל הלקוחות שלך בָּתוֹר, את לא מדברת ככה ובטח לא מרימה עליהם את הקול."  אז אני כזה: "נראָה  לך???" ואז היא חייבת לתקן אותי: "נראֶה . נראַה זה  בלשון עבר.  יואו, איזה מעצבנת!!! "הפעם היחידה שאני אולי מרימה את הקול שם זה לשאול אם מישהו רוצה להזמין"… ואז היא נוגעת  לי בשיער למרות שהיא יודעת שאני שונאת. "תראי איך את נראית, כמו יהושע פרוע.  את לפחות עושה קוקו או שאת מגישה לאנשים קפה עם הפתעה בפנים?  ככה אי אפשר לראות את הפנים היפות שלך…"  "אמא!! כשאני שם השיער שלי סבבה!!"  אוף איתה!!!

היא לא מבינה שאני עובדת כי אני רוצה להיות עצמאית.  חוץ מזה לקנות חולצה מהכסף שהרווחתי, זה הרגשה הרבה יותר כיפית.  היא חושבת שזה מזה בקטנה, העבודה שלי.  אין לה מושג מה זה לשרת 700 אנשים שיצאו ביחד בבת אחת להפסקה, חלקם עצבנים כי הם לא מבינים איך האישה שלהם גררה אותם לזה, חלקם עצבניים כי הם תקועים ביציע, וחלקם כי נדרסה להם החתולה, אני יודעת למה…  היום התחיל לריב איתי מישהו על זה שמכרתי לו שתיה למרות שאי אפשר להכניס את זה לאולם.  הוא התחיל לצעוק שזו רמאות והוא רוצה את הכסף שלו חזרה, למרות שהוא כבר פתח את הקולה ושתה יותר מחצי.  (אידיוט!!!) ומרוב שנבהלתי מהצעקות שלו, התבלבלתי בעודף של מישהו אחר ונתתי לו 20 שקל יותר מידי.. בוא נגיד שהאחמ"ש ממש לא אהב את זה..ואז ניגשה אלי מישהי שנראית כמו המורה שלי להיסטוריה (מכוערת טילים!!!) והתחילה להתלונן שעה על זה שזה לא בסדר שההפסקה נורא קצרה.  אין זמן גם ללכת לשירותים וגם לשתות קפה.  טוב, מה את רוצה ממני? מה אני נראית לך נציב תלונות הציבור? שלא לדבר על זה שאחרי שסיימנו לקפל ולנקות, נקרעה לי השקית זבל על הסניקרס ונדפק לי האייפון. כוס אממממק!!!

מה אני יגיד'ך יומני?  לאושרי כהן וגילה אלמגור זה לא היה קורה… duh!!